הנה משוב ומה נעים – על פייסבוק, The voice, ושיחות משוב

ב- 2003 כתב אדוארד טאפט (Edward Tufte), פרופסור אמירטוס למדעי המדינה ומדעי המחשב באוניברסיטת ייל (מסוג השילובים שאפשר למצוא רק אצל האמריקאים) מאמר פרובוקטיבי וקצר במגזין Wired תחת הכותרת המסקרנת –"Power Point is Evil". הטענה של טאפט הייתה פשוטה – השימוש בתוכנת המצגות החביבה לכאורה, גורם נזק ליכולות הקוגניטיביות שלנו, הופך מידע מורכב לפשטני ופוגם במיומנות הבסיסית של חיבור משפטים וביסוס טענה באופן שאינו מפורק לנקודות נפרדות. בשנים לאחר מכן, ניסו ארגונים רבים להתגבר על הסכנות במצגות באמצעים שונים ומשונים – חלקם באמצעות הקפדה על כתיבת מסמכים במקביל וחלקם באמצעות איסור על שימוש במצגת בחלק מהדיונים. למרות שקשה לומר שמאז המאמר פחת השימוש ב Power Point, הרי שעיקר תרומתו היה בהעלאה למודעות את ההשפעה שיש לטכנולוגיה על תהליכי חשיבה וקבלת החלטות.

בדומה ליכולות הקוגניטיביות אשר נשחקות בעקבות השימוש המוגזם ב- Power Point, הרי שניתן לזהות גם בשחיקת אחת מהמיומנויות החשובות ביותר בתקשורת הבין אישית, היכולת להעביר משוב באופן מוצלח, כזה שמצליח להיות משמעותי וליצור שינוי ולא רק לומר את הדברים, את עקבות הטכנולוגיה העכשווית. לכאורה השימוש ההולך הרווח באפליקציות web 2.0 המאפשרות הדדיות ותקשורת של רבים אל רבים מרחיבות את השימוש בכלי המשוב. אחת הסיבות המשוערות לפריחתם של בלוגים בכל רחבי הרשת (כגון זה הצנוע) היא קבלת המשוב הברור – כמה קראו את מה שנכתב בבלוג. כל מי שאי פעם העלה תמונה או פוסט שנון לפייסבוק מכיר את תחושת ההישג המענגת עם כל "Like" שנוסף. כל אלו מדגימים את המשמעות בסיפוק הצורך האנושי והבסיסי במשוב, אולם לצד זאת הם מנוונים את היכולת להעביר משוב מלא,  מורכב ומקיף, כזה שיוצר שינוי בהתנהגות, מלמד את האיך ולא רק את המה. השימוש בכפתור ה- "Like" בפייסבוק, מהווה משוב שטוח וחד מימדי – אם הוא קיים הוא מעביר באמצעות מילה אחת – "אהבתי", מגוון רחב של תחושות – אהבתי, צחקתי, התחברתי, גם לי לחשוב וכן הלאה. לעומת זאת, אם הוא לא קיים הוא יכול לומר "לא אהבתי" או "לא ראיתי" או כל מה שלא נכלל תחת הכותרת "אהבתי". בנוסף לכך, לעומת הכפתור הזה, לא קיים הכפתור ההפוך – Dislike, ולא בגלל שמישהו שכח להוסיף את האופציה הטכנולוגית. פייסבוק מצד אחד, הדגימו כאן את האמביוולנטיות שיש לכולנו לגבי משוב – אנחנו מאוד שמחים לקבל אותו כשהוא חיובי כמובן ומצד שני, נתנו לנו גם את האופציה להימלט מלומר אם משהו מפריע לנו.

לאחרונה, במהלך צפייה בתוכנית "The Voice" (כאן המקום לציין שלצד אהבתי הרבה לזמר, שירה היא לא אחד מהתחומים החזקים שלי ולכן אני מניח שהתוכנית מסבה לי עונג רב, לצד תחושה של השתאות מהיכולות המוצגות בה), שבתי ונזכרתי במאמר של טאפט, בעיקר בקטעים שבהם מצולמים המנטורים נותנים משוב לזמרים הצעירים. הדרך שבה דיברו המנטורים, שפת הגוף, המילים בהן הם בחרו להשתמש, כל אלו הדגימו את ההבדל שבין משוב עשיר ומלא כוונה לבין לחיצת "Like".

שימו לב לקובי אוז בקטע הבא – הוא אינו מחכה לסוף השיר אלא מיד פותח בשיקוף וממנו עובר להצעה קונקרטית לשיפור המצב:

המתודה של שרית חדד היא שונה – היא לא מתייחסת לקונקרטי, אלא היא מזהה את המצב הכללי, ה- State of mind של המועמדת אשר משפיע עליה בביצוע. בדומה לקובי אוז גם היא מציעה פתרון, הפעם תוך ניסיון שיתוף המועמדת בדרך, אבל הוא אינו מוכוון לקונקרטי אלא לשינוי מהותי יותר:

יובל בנאי ושלמי ברכה נוקטים בדרך שלישית, לאחר פתיחה וחימום קל  (מה שלומך? איך היה?), משקף בנאי את ההתנהגות של המועמדת בצורה זהירה בבחירת המילים אך נוקבת מבחינת המשמעות, המסר אליה – אומנם אמפתי אך עם זאת ברור וחד. בסדנה שערכתי לא מזמן השיבו מרבית המשתתפים כי מבין השלושה ההעדפה שלהם היא לקבל משוב מיובל בנאי. אין ספק שהעברת משוב מוצלח היא אומנות, אולם אין ספק שהיכולת להקרין אמפתיה, לזהות את שורשי ההתנהגות ולשקף אותם ממקום אוהד וחד, אך שאינו מטיף – הן אבני יסוד באומנות הזו.

ובקיצור – אם אהבתם – תלחצו על "לייק", אם אתם רוצים לתת משוב – יש אפשרות להגיב כאן למטה 🙂

כנס איפ"א 2013 – יעוץ בעידן דיגיטלי – סיכום הרצאות היום הראשון

 

דברי פתיחה – אופיר צ'רניאק

אחד מהמוטיבים המרכזיים בסקייפול, הסרט האחרון והמצוין בסדרת סרטי ג׳יימס בונד, הוא פער הדורות המתקיים בימים אלו. דוגמה מרכזית לכך מתרחשת כאשר בונד מוצא את עצמו מונחה על ידי Q, איש הפטנטים הצעיר ממנו בכארבעה עשורים, אשר מסביר לו כי בעזרת מחשב, בעודו יושב בפיג׳מה הוא יכול לגרום יותר נזק מאשר בונד יצליח לבצע במהלך שנה של פעילות שטח. לא זה המקום לגלות את סוף העלילה בסרט, אבל בהחלט ניתן לרמוז כי לפחות לאור התסריט, מוקדם עדיין להכריז על מותם של האמצעים המסורתיים בהם עשה בונד שימוש לאורך חייו.

העיסוק בפער הדורות בסקייפול אינו מקרי. לאורך חמישים שנות סרטי ג׳יימס בונד היה בהם ביטוי לנושאים תרבותיים וחברתיים רלוונטיים לזמנם – המלחמה הקרה, הנשק הגרעיני, הטרור העולמי וכד'. ואכן, פער הדורות מעסיק היום, ייתכן ויותר מאי פעם – מנהלים, פסיכולוגים, הורים, אנשי חינוך וכל מי שנמצא באינטראקציה עם בעלי סמארטפונים, משתמשים ברשתות חברתיות, צופי Youtube ובעצם, את כולם. בהתאם לעיסוק של בונד בשאלת פער הדורות ומידת הרלוונטיות של כליו לעולם של היום, נושא כנס איפ"א השנתי היה יעוץ ארגוני בעידן דיגיטלי וסביבות משתנות.

הרצאת הפתיחה המצוינת של פרופ' שיזף רפאלי נתנה סקירה אנתרופולוגית רחבה ממבט הציפור, על רשתות חברתיות – היקפי השימוש, מנעד העיסוקים והשפעת הטכנולוגיה על הסדרים הקיימים, האופן שבו אנחנו עושים עסקים, מתקשרים, מפתחים ידע ואפילו האופן שבו אנו נהנים. לאחר מכן, בחלוקה למרחבים, ההרצאה הראשונה ומרובת הקהל של ד"ר הדס מינקה ברנד וצוות היועצים הארגוניים מאמ"ן עסקה במנהיגות בעידן הרשתי. ההרצאה סקרה דפוסים שונים של שימוש ברשת – חברתית וטכנולוגית בארגון המודיעיני ותיארה מקומות בהם היא נדרשות ומהותית לעומת מקומות (בעיקר ביחסים הבינאישיים) אשר רצוי שימשיכו להתנהל בדפוסים המסורתיים.

ההרצאה של אבישי לנדאו עסקה בניהול לפי ערכים וטענה לדמיון בהיבטים החשובים לדור ה- Y במקום העבודה לעומת הדורות הקודמים להם. הרצאת המרחבים האחרונה בה נכחתי הייתה של ד"ר ליאת בן דויד, אשר בין קריאות ביניים רבות (מידי), הצליחה להעביר את התובנה הפשוטה שאת הדברים בהם אנחנו מבינים, למדנו בהרבה מקומות שונים. מערכת החינוך היא לא אחד מהם. ואם זה כך אז מה בעצם התפקיד שלה? ההרצאה המסכמת במליאה אתגרה את יכולות הסיכום שלי ולכן היא מסוכמת עד מחציתה (לערך) ובעיקר עסקה בהיבטים הרלוונטיים למחלקות IT בארגונים השונים.

 כשיצאתי בערב מהכנס נזכרתי בזו שאמרה לי שהמילה Wise, נכון יותר אם הייתה נכתבת כ- Whys ואני חשבתי על זה שיכול להיות שאנחנו כבר כותבים על מקלדות יותר מאשר במחברות, משתמשים ברשתות חברתיות ולא במייל (ומי מדבר על דפוס?) וקשה לנו להיות ללא האייפון יותר משעה ביום, אבל עדיין החוכמה המסורתית לא השתנתה עם כל אלו, היא עדיין שמורה יותר למי שמסוגל לשאול את השאלות החכמות ולא לזה שמתיימר לתת את התשובות.

 

פרופ' שיזף רפאלי – נופלים ברשת או נאספים בה?

(שקפי ההרצאה נמצאים באתר – http://rafaeli.net)

הטכנולוגיה משמשת לצרכי תקשורת וחיבור בין אנשים. הפעילות המשמעותית ברשתות החברתיות מחייבת לתת עליה את הדעת על קצבי הצמיחה והמשמעויות. במהלך עשר השנים האחרונות, לדוגמא, אנשים לא באים לרופא על מנת שיאבחן אותם אלא על מנת שיסביר להם על מה שהם מצאו בגוגל. בדור של היום אתה מגיע לרופא אחרי שהתייעצת ברשתות החברתיות. מגוטנברג לצוקרברג. ההשלכות של הדיגטיזציה של מעבר מהדפוס אל המחשב הן כנראה יותר מרחיקות לכת מהמעבר אל הדפוס.

כמה נתונים על התפתחות הרשתות החברתיות – הניצנים הראשונים של רשתות חברתיות בארץ היה "חבר'ה" אם פייסבוק הייתה מדינה היא הייתה המדינה השלישית בגדולה בעולם. יש חמש מאות מיליארד דקות צפיה בפייסבוק מדי חודש. חמש מאות מיליאד צפיות בשנה בדפים של אחרים (על ידי אמריקאים בלבד). עשרים וארבע שעות וידאו מועלות ליו טיוב כלש דקה. 2 מיליארד סרטים נצפים ביו טיוב מדי יום. 4 מיליארד תמונות מאוחסנות בפליקר. ישראל נמצאת במקום הראשון בזמן המושקע בביקור ברשתות חברתיות. נכון ל- 2010 יש 3.3 מיליון משתמשים בפייסבוק (נתון מעודכן ללפני המהפכה הסלולרית).

המחקר של מילגרם על שש דרגות של הפרדה – האדם המרוחק ביותר ממני בכדור הארץ, רחוק ממני בשישה קשרים או פחות מכך. המושג מאז מלווה את תורות הניהול והייעוץ כבר חמישים שנה, אבל בעידן הרשתות החברתיות הוא כבר לא נכון. לפני 4 שנים הממצא ברשתות החברתיות היא הפרדה ממוצעות 5.28 קשרים ותוך שלוש שנים המספר הצטמצם באופן מהותי ל- 4.74 והיום אנחנו עומדים על 4.2 דרגות הפרדה. להתכווצות העולם, יש השלכות רבות – 1 מכל 6 אנשים שהתחתנו בשנה שעברה הכירו לראשונה דרך המדיה החברתית. המשמעות של "חבר" השתנתה ומקבלת מעמד אחר. 95% מהחברות משתמשות בלינקד-אין בגיוס עובדים. "קו"ח מרשימים, אבל מה כתוב עליך בפייסבוק?"

יש צמיחה מגוון רשתות חברתיות לכלל היבטי החיים – רשת לחובבי שתיית אלכוהול, רשת "כמוני" המיועדת למי שחולים במחלות כרוניות ובני משפחותיהם וכמובן שימוש ברשתות לצרכים פוליטיים וחברתיים. יש מגוון וכמות עצומה של רשתות חברתיות. פייסבוק מתחרה ברשתות אחרות כמו טויטר ולינקד-אין. ההנפקה של פייסבוק בשנה שעברה כנראה תשוחזר בהנפקה של טויטר. שלוש מאות מיליון סינים משתמשים ברשת שנקראת QQ. יש רשתות חברתיות שייעודן לשתף ולנהל יצירה של מסמכים כמו Dropbox לדוגמא. רשתות חברתיות שייעודן GPS ושיתופי מיקום. רשתות שמאפשרות לשאול שאלה קבוצת מומחים מוגדרת. רשתות שהעיסוק הוא שיתוף במשחקים, בוידאו, ורשתות שיעודן העיקרי הוא תיאום בין רשתות…

תשע נקודות שמחייבות הסתכלות בהשפעה של רשתות חברתיות על העולם: הטכנולוגיה מערערת, משנה את הסדרים בו נעשית פוליטיקה, רפואה, כלכלה, יחסי הורים ילדים, למידה, יחסי מנהלים ועובדים. במקרה הטוב היא גם מהרהרת, אבל בכל מקרה היא מאתגרת את הסדר הקיים בכמה מימדים – מימד האנונימיות, הזיהוי והפרטיות, כיוון שהיא מייצרת מבנים חברתיים מורכבים. בנוסף עולה שאלת ההשקעה – האם זמן שהושקע בפייסבוק הוא השקעה או בזבוז? שאלת הריכוז – האם הטכנולוגיה משנה את הענף המרכזי עליו עומדים הארגונים? פג תוקפה של הלינאריות – פיחוס, ברשתות חברתיות יש הרבה הזדמנויות לעקוף את הסדר ההירארכי המוכתב לנו – קנייה ישירות מהיצרן. מה יהיה על כל אלו שמתפרנסים מתיווך? שאלת המדידה והספירה – אם אפשר למדוד את הכל ולספור – אחרי מה צריך לעקוב? לאיזה צורך? (כמות לייקים? תמונות נצפות וכד'…). נושא חכמת ההמונים האם אנחנו מבקרים אותו ודוחים אותו או מאמצים אותו? האם זה האספסוף שצריך להזהר ממנו כי הוא טועה ב- Groupthink ועושה לינצ'ים או זה שמאפשר את קיומה של אנציקלופדיה חופשית ועדכנית בכל רגע נתון. מהי המדיניות הארגונית שלנו לגבי חוכמת ההמונים. שאלת המשחוק וההנאה – הגורמים המובילים לכך שאנחנו בפייסבוק הוא ההנאה והמשחוק. האם זה אתי לרתום את נטיית הלב הזו לארגון?

קריקטורת הכלבים שמסתכלים באינטרנט ב- 1993 – "באינטרנט אף אחד לא יודע מי אתה!…" ב- 2010 – "בפייסבוק יש לי 273 חברים שיודעים שאני כלב, השאר יכולים לראות רק את הפרופיל המוגבל שלי…" אנחנו עדיין לא יודעים איך הטכנלוגיה משפיעה על החיים. למה היא נקראת רשת? על שום שהיא משחק חביב ומטרה לבעיטות וחבטות, על שום שהיא רשת של חורים ונקובה ככברה. ברשת יש הרבה התעסקות במדידה וספירה, שאלות של בקרה ופיקוח (waze שומרת את הנתונים על כל מסלול שביצעת), פיחוס. שאלת עומק המידע שקיים ברשתות החברתיות,

ניתוח רשתות משמש באיתור הזדמנויות עסקיות, שימושים מודיעיניים, מציאת עבודה, בירור סטנדרטים, פרסום, יחסי ציבור, פיקוח על עובדים ו-"בלוני ניסוי". הדור שאימץ את הרשתות חברתיות כטבע שני צעיר בעשר שנים מהיושבים באולם (כנראה יותר…). איומים של רשתות חברתיות – פגיעה בפרטיות, פעם על כל מסך בעבודה היה סוליטר, היום זה מסך הבית של פייסבוק. האם הקיום של רשתות חברתיות גוזר מדיניות מיוחדת לגביהן? המושג האמריקאי הוא BYOD – Bring Your Own Device, השאלה של הגדרת מדיניות מקבלת מעמד אחר. המכשיר הוא של האדם, לא של העבודה. זה יוצר חדירות לארגון שלא הייתה לה תקדים. בחברה החרדית – החיבור לאינטרנט הוא תועבה – זה ביטוי למה שמנהלים שאינם חרדים צריכים לחשוב עליו. עיסוק בשאלה מה אמורים לעשות ארגונים – להתיר גישה? לחסום? לעקוב אחר שימוש? כיצד לאכוף את הכללים? משרד החינוך אסר על מורים להיות חברים של תלמידים בפייסבוק – בפועל האיסור הזה לא ממש מועיל. יש ארגונים שהגישה שלהם היא הגנתית – לאסור, לסגור, להכחיש, לטמון את הראש בחול. עד כמה הגישה הזו יכולה להצליח לאורך זמן? גישה התקפית – לרתום את הרשתות החברתיות לצרכי הארגון ומותגיו.

בבליוגרפיה – מחוברים – כריסטאקיס (עברית), הגישה המתטית – ברבראסי, Network and Netplay.   

 

מנהיגות בעידן רשתי – ד"ר הדס מינקה ברנד

מאפייני החשיבה הרשתית – הרשת היא סביבה מבנית המעניקה אילוצים והזדמנויות ליחיד רשתות מקשרות בין שחקנים ובין אשכולות. לרשת חיים משלה – גדולה מסכום קשריה. הקשרים הינם ערוצים להעברת משאבים סמליים וחומריים הקשרים לרוב א-סימטריים. התנהגות השחקנים היא תוצאה של אילוצים מבנים. שחקנים מעצבים את הרשתות שלהם, אך גם מעוצבים על ידן. זיהוי הרשת החזקת תפיסה ויזואלית שלה קריטיים להבנת הארגון.

הווב 2.0 – יושב על הרשת, מעבר מאיטנרקציה של מאחד לרבים לאיטראקציה של מרבים לרבים. חוק מטקלף – ככל שרבים המשתמשים ברשת, עוצמתה עולה. חוק מור – הכפלת קצב עיבוד המידע. נקודת מפנה של גלדוול – מהי אותה הנקודה בה המציאות המתפתחת בעולם הוירטואלי הופכת למציאות בעולם הפיזי. רעיונות השואבים השראה מהחשיבה הרשתית – קשרים חזקים, קשרים חלשים וחורים מבניים. הדבקה "עודד שיעתיקו", שיתוף ולא "שליטה", קצב ההפצה וההתפשטות (חוק מטקלף), חכמת ההמונים, יצרכן – הצרכן היצרן, כוח הקצוות וכח הזנב.

מה המאפיינים שנדרשים מהמפקד על מנת לבצע את משימתו על הצד הטוב ביותר בעידן הרשתי? הארגון הצבאי הוא ארגון הירארכי ריכוזי, אשר נוטה לעבוד בשיטות מסורתיות. שלושה מרחבים לפיקוד בעידן הרשתי –

א.  מרחב המפקד פקוד – לא הרבה השתנה במרחב הזה, הפרט צריך עדיין את תשומת הלב האישית, האחד על האחד. המרחב הזה נשאר מאוד מסורתי וכנראה שיהיה קשה לשנות אותו. לעומת זאת, אין הפרדה בין עולם העבודה לחיים האמיתיים. האם מאשרים חברות למפקד/פקוד בפייסבוק?

ב.  המרחב האורגני – המפקד והמסגרת הכפופה לו. גם בדירקטיבה הזו יש הרבה מקום והשפעה לרשתות המפקד הוא כבר לא האוטוריטה המקצועית הבלעדית. המקצועיות של חייל היא לעיתים רבות רבה יותר מאשר של מפקדו. התפקיד הופך להיות מכווין, מקבל החלטות. לא שולט על הידע ולא המומחה היחיד.

ג. המרחב הרשתי והבין רשתי – חיבורים בין יחידות. המשימות הופכות להיות מורכבות ומסובכות והרבה משימות אי אפשר לזרוק מקצה לקצה. מפקדים מוצאים את עצמם ככינור שני. השינוי העיקרי חל המרחב הזה.

עקרונות הרשתיות הבאים לידי ביטוי בתהליך התכנון האסטרטגי – הידע נמצא בכל מקום ולא בידי המנהיגות הפורמלית. הרחבת הרשת כפעולה פרואקטיבית יוצרת הזדמנויות. שליטה באמצעות מיסוד הרשתיות והבטחת העברת המידע. המשתתפים הם יצרני התוכן, פיתוח הידע ע"י השחקנים. האתגר המרכזי בתהליך התכנון האסטרטגי הוא ליצור תהליך תכנון שיכיל את הידע המצוי בארגון במציאות שבה הארגון נדרש לקבל החלטות.

תהליך השולחנות – מסגרת לתכנון ומימוש המאפשרת ראייה אינטגרטיבית ומעודדת שיתוף ותיאום דרך  שולחן א' – הגדרת היעדים המודיעיניים והתפוקות הנדרשות. שולחן ב' הגדרת היעדים הטכנולוגיים ובניית מפות העשייה. שולחן ג' – כינוסי תוכנית העבודה היחידתיים. השולחנות פתוחים – כל אחד ביחידה יכול להצטרף לתהליך.

שיטת העבודה – מפקדת היחידה מגדירה את המצפן על ידי בחירת הנושאים לשולחנות השונים. ענף תכנון ביחידה מתווה את המסגרת לתהליך. בכל אחד מהשולחנות יש את השתתפות של כל אחד מהגופים. כל שולחן מנוהל על ידי אל"מ ומעלה, נמצאים בו אל"מים עמיתים ואין הירארכיה פנימית בתוך השולחן.

אבולוציית התהליך – שלב א' – ריבוי שולחנות, שולחן לכל פועל ועיסוק רב בפוליטיקה הארגונית. שלב ב' – השולחנות מקבלים שיניים, ראשי השולחנות מקבלים סמכות לקבלת החלטות ולחלוקת משאבים.

יחידה צבאית כסיפור מקרה – הרשת הצבאית היא רשת סגורה – היחידה יצרה מנגנונים טכנולוגיים בדומה לרשת האזרחית לשיתוף בידע. גוגל יחידתי, בלוג יחידתי, פייסבוק יחידתי וכן הלאה. 8200 כיחידה ששמה את עצמה בחזית הטכנולוגיה, סימנה מטרה של לתת למשרתים להרגיש בבית מהבחינה הטכנולוגית. יש את הויקיפדיה האזרחית בתוך היחידה (מורדת Offline). מעבר לזה יש את מערכת Siki מערכת הויקיפדיה היחידתית – מערכים מודיעניים, טכנולוגיים ועד לערכים מנהלתיים. לטענת המרצה, הפחית את הזמן המושקע בתהליך החפיפות. הפייסבוק היחידתי – בעל אפליקציות, סרטונים, כתיבת סטטוסים. משמש לצורך התארגנות יחידתית, הבלוג היחידתי – בלוג מודיעיני, טכנולוגי, בלוג כללי. יוצר מתח של כמה לאפשר לחיילים להרגיש בקדמת הטכנולוגיה. פורומים שונים. בלוג לקורס וכד'.

אתגרים למפקדים – נושא המידור, צנזורה אל מול בקרה עצמית, בקרת פעילות – כמה זה בזבוז זמן וכמה זה השקעה. מייצר מנהיגות אחרת.

מדידה בעידן הרשתי – יחידת המידה שלנו, פריזמת ההסתכלות היא האדם הבודד. שירות הוא תהליך חד צדדי – יש ספק שמספק ולקוח שלוקח. אדון ומשרת. הפרמטר שהכי מנבא נאמנות לקוחות – הוא האם תמליץ לחבריך על המוצר או השירות? המדד הזה מבטא את טשטוש הגבולות. הלקוח מצורף לשרשרת השיווק שלנו. הסקר שבנו למדידת התוצר המודיעיני לא תיאר את המציאות. יצרנו שלושה מדדים שונים – סט המדדים הראשון הוא האינטראקציה – איך מתבצעים הקשרים, תדירותם – כמה דיונים משותפים יש? הסוג השני של מדדים – שיתוף והנגשה – כמה אתה פתוח למערכות, נגיש למידע וכד'. סוג שלישי – מדדים קשיחים אשר בודקים את אפקטיביות התוצר (מספר השימושים למידע מודעיני).

  

מה שחשוב באמת לדור ה- Y – אבישי לנדאו

בחירת הערכים על פי קלפים. המשחק מוציא מאנשים את האמת. איפה הפערים הגדולים בערכים שחשובים לי? האם ערך שאין בו פער מפריע לי לצמצם את הפער בערכים האחרים? הציר האדום הוא הציר הכלכלי פרקטי, הציר השני הוא האתי-מוסרי-חברתי והציר השלישי – הוא הציר החברתי. זיהוי ה- DNA של ארגון או אדם נעשה מהמאקרו למיקרו.

הצורך במשוב תמידי ושאר מאפייני דור ה- Y הם מיתוסים שצריך לנפץ. ההבדלים בינהם לדורות הקודמים זניחים בכל הנוגע לתפיסותיהם ולערכי עבודה. כל הדורות מעדיפים עבודה עם עניין ואתגר לפני שכר ויעזבו את מקום העבודה אם היא לא תהיה מעניינת, אם היחסים יהיו גרועים, או אם לא יהיו אפשרויות פיתוח. רק 5% – 8% יעזבו בגלל כסף כקריטריון ראשון.

 

מגה חיים בעולם סינגולרי – ליאת בן דויד

מה מרגישים כאשר אומרים "טכנולוגיה"? – מסבך את החיים? מייפה אותם? קסם? ישנן שתי אסכולות בהתייחסויות לטכנולוגיה – הראשונה – שמה במרכז את התוצר – מכשירים, ארטיפקטים. אסכולה שניה מתארת את הטכנולוגיה כתהליך – ספירלי, תמידי, ייחודי לאדם אשר באמצעותיו הוא מרחיב את יכולותיו הביולוגיות. יכול לשוט, לטוס, להרחיב את הראייה. הטכנולוגיה עצמה לעיתים קיימת אצל בעלי החיים (למשל נמלה אשר עושה חקלאות) אבל בניגוד לבעלי החיים אצל האדם יש התפתחות מתמדת.

קצב השינוי בעולם במאה השנים האחרונות, מעולם לא היה גבוה כל כך. רוב החללים במלחמת העולם השנייה מתו מזיהום. הטיסה של האחים רייט ארכה כשבע שניות לאורך 3 מטרים בלבד.

סינגולריות – מושג אשר בא מעולם החורים השחורים. הנקודה בקרבת החור השחור אשר ברגע שאנחנו עוברים אותה האקסיומות וחוקי הטבע משתנים ללא הכר. דוגמה לכך היא חומרי הננו – שינוי של תכונות החומר בגודל הננו שלו לעומת גודל גדול יותר. תחום הרובוטיקה (BigDog – רובוט לנשיאת משאות כבדים ועד ללוכדי וירוסים). ביולוגיה מולוקולרית – מתאים רגילים לתאי גזע – תאי העובר הראשוניים אשר מהם ניתן לפתח כל סוג של תא (רקמות, דם וכד') ובחזרה. את הקצב הסינגולרי רואים בכלל תחומי החיים פרט לשניים – ההתמודדות הרגשית – תוחלת החיים עולה מאוד, איך מתמודדים איתה בהיבט הרגשי – זוגיות ארוכה יותר, חיי פנאי וכד' תחום נוסף שכמעט לא השתנה הוא החינוך. כיתות נראות אותו הדבר. מורה מלפני מאה שנה, נכנס לכיתה מאוד דומה היום. (דו"ח מכון טאוב). דרושה תפיסה אחרת של עולם החינוך. יש התחלות לכך בעולם המערבי המודרני אבל זו בעיה המאפיינת את כלל העולם המערבי.

כדי לחשוב מחוץ לקופסה בהיבט מערכות החינוך, צריך קודם כל להכיר את הקופסה – מהן הנחות היסוד ולאן אנחנו רוצים להגיע. כל מערכות החינוך הפורמליות הוקמו בעקבות המהפכה התעשייתית על מנת לספק פועלים לתעשיה. כך נבנו מערכות החינוך – כפסי ייצור. מהי מטרת החינוך? הקניית ידע, הכשרת אזרחי העתיד, פיתוח מיומנויות חשיבה ועשיה, אינדוקטריניזציה של ערכי החברה.

החינוך היום אמור לפתח יצירה של התנסויות מתפתחות (אבולוציה) ומכוננות (רבולוציה) בתהליך החינוכי. את זה אנחנו לא עושים מספיק. השילוב של השניים הוא קריטי. בניית תהליכים מתפתחים – קונסטרוקטיביזם – מה אני מבין היטב? איך הגעתי להבנה הזו? איך אני יודע שאני מבין את זה? מה אני עוד רוצה להבין על הדבר הזה? ברוב המקרים מה שאנחנו מבינים היטב לא קשור למה שלמדנו בבית הספר. אנחנו מגיעים להבנה על ידי התנסויות, מבינים שהגענו להבנה באמצעות משוב ותמיד יש עוד משהו שאנחנו רוצים להבין באותו התחום. הבנה היא יכולת לעשייה גמישה – יישום של ידע, מיומנויות ותפיסות וליישם אותם בסיטואציות חדשות. ב. מחוויות מפתח לנקודת מפנה – יצירת חוויות מכוננות.

 

להיות מנהיג דיגיטלי – פרופסור ישע סיוון

העולם הטכנולוגי מפסיק להיות עולם טכנולוגי ומתחיל עולם חדש שנקרא עולם טכנולוגי עסקי בעל השפעה על הארגון. פעם הטכנולוגיה הייתה אמצעי להשגת מטרות הארגון, ואילו היום היא המהות עצמה של הארגון. מנהלי ה- IT מוחלפים באנשי עסקים.

עשר הנקודות המבטאות רעיונות מכוננים בהשפעה של טכנולוגיה על ארגון.

כל ארגון עובר את המעגל האסטרטגי הוא צריך לפתח אסטרטגיה עיסקית – להסתכל מה קורה בחוץ, מה קורה בפנים ולהחליט מה הוא רוצה לעשות, לבצע ולעשות על כך פיקוח ובקרה. ההשפעה של מערכות המידע על התכנון האסטרטגי. בתחילה המערכות שימשו רק לתכנון ובקרה ובשנים האחרונות חלחלה ההבנה שנושא הטכנולוגיה רלוונטי בכל השלבים של המעגל האסטרטגי. נוקיה למשל פספסה את ההתקדמות הטכנולוגית של המתחרות.

2. טכנולוגיה היא לא רק מכשיר לבצע את התהליכים העסקיים הקיימים בארגון. להפך טכנולוגיה היא מכשיר ליצירת החדשנות בארגון. מה שמאפיין היום ארגונים מודרניים היא היכולת שלהם לבצע את מעגל החדשנות באפקטיביות גבוהה – מדידת המצב הנוכחי, ביצוע אקספירמנטציה, לאחר מכן שיתוף אפקטיבי ואז חזרה בכל הארגון. הטענה היא שכאשר ארגונים מגיעים ליכולת הזו של ניהול חדשנות הם הופכים להיות ארגונים מנצחים.

3. שימוש בענן

4. אחת הבעיות בתחום הטכנולוגיה היא חוסר היכולת לדבר עליה במונחים שכלל האנשים יבינו. צריך לדבר בשפה שגם הסבתא תבין.

5.שימוש בכסף ככלי לשינוי התנהגות.

6. לנתק את הנתונים מהאפליקציות

ממממממ- ממים

היום הודיעו לי שזכיתי בתחרות של איפ"א בנושא ממים על יעוץ ארגוני (ממ = תופעת אינטרנט הומוריסטית, לרוב תמונה ביחד עם כיתוב משעשע כלשהו). הזכיה מקנה לי רישום חינם ליום אחד בכנס איפ"א השנה. אז ראשית, תודה לאיפ"א, על האתגר היצירתי ועל ההוקרה בדבר יכולות בניית הממים שלי. שנית, הנה הממים ששלחתי לתחרות – סתם כי בא לי לשתף (ולכבוד זה שמזה ארבעה חודשים המחשב שלי עובד סוף סוף כמו שצריך).

א. בהתייחס לאגדה האורבנית על כך שכאשר מכניסים צפרדע לסיר עם מים פושרים ומחממים את המים, הצפרדע מתבשלת לאיטה מבלי שהיא מבינה שבכל רגע נתון היא יכולה לקפוץ מהסיר. כמו כל אגדה אורבנית טובה, מסתבר שהיא נכונה, אם כי בתנאים מסוימים. למשל בתנאי שהוציאו לצפרדע את המוח. בכל שאר התנאים היא נמלטת כל עוד נפשה בה.

ממ צפרדע

ב. כתגובה לאימרה השחוקה שכל צרותינו יבואו על פיתרונן אם נתחבר לילד שבנו (זה כולל גם לשים חיתול ולתקוע גרעפצים?)

ממ ילד

ג. סתם חתול ממורמר על מנת להגדיל את סיכויי הזכיה (ובטריק של ילדים השתמשתי כבר בממ הקודם)

ממ חתול פסיכולוגיה חיובית

ד. ראו את הממ הקודם, ביחד עם המבט האמיתי שיתקע בכם כל חתול כשתשאלו אותו אם הוא יכול להראות לכם לאן אתם רוצים להגיע. (בתנאי שאתם לא עליזה, ולא נמצאים בארץ פלאות) ממ חתול עליזה

ה. התמונה הזו פשוט הייתה חייבת ממ – אז למה לא לציין את המובן מאליו?

ממ ביבי 1

שינוי פרדיגמות – הרהורים בעקבות כנס Tedx Jaffa 2012

פרדיגמה – תבנית מחשבה במסגרת של תחום מדעי או בהקשר אפיסטמולוגי דומה, פילוסוף המדע תומאס קון נתן למונח את משמעותו הנוכחית כאשר השתמש בו כדי להתייחס למערך הכולל של העמדות, התפיסות והשיטות המגדירים את החשיבה המדעית בתקופה נתונה (מתוך הויקיפדיה)

כנס Tedx Jaffa התקיים השנה בסימן שינוי פרדיגמות במרכז פרס לשלום. אין לי מושג אם אלי מגדיסון, יוזמת הכנס, מכירה את אותו מחקר ידוע בפסיכולוגיה חברתית שהראה כי גברים נוטים להמשך יותר לנסיינית כאשר הם נתקלים בה ליד גשר חבלים, עקב העוררות הרגשית שנגרמת להם בעקבות המחזה המרהיב. כך או אחרת, המיקום האטרקטיבי של הכנסים (בשנה שעברההכנס התקיים בבית מזרח מערב המרשים ביפו) בהחלט מייצר הילה חיובית. כשהגעתי בבוקר גיליתי שהמרכז נמצא ממש לצידו של חוף גבעת עליה, החוף הדרומי ביותר של יפו, אותו חוף שהייתי נוסע אליו בשבתות אחר הצהרים אחרי שנפרדתי מחברה לאחר 4.5 שנים, לקרוא ספר כי זה מה שידעתי לעשות לבד ופגשתי שם בחורה יפה ולא עשיתי איתה כלום כי אחרי ארבע וחצי שנים בזוג כבר לא ידעתי איך להתחיל עם מישהי אחרת. שינוי פרדיגמות.

הכנס נפתח באיחור קל (סולחים, לאף אחד לא היו תלונות על עוד כמה נשימות מהים) בהרצאתה של פרופסור דורית אהרונוב על עקרונות גוף נפש הרלוונטים ללמידה – עקרון ראשון – להתחיל באיזור הנוחות ולהפוך אותו ליותר נוח, עקרון שני – בחירת אתגר מעניין שהוא לא קשה מדי או קל מדי, עקרון שלישי – לחזור לאזור הנוחות מזוויות שונות, עקרון רביעי – לשחק על זה ולחבר את זה למה שאתה יודע. לאחריה עלה קרלו שטרנגר ודיבר על המשותף לכל אזרחי העולם ועל כך שמסרים של זכויות אוניברסליות ושל מציאת המשותף לכלל הגזע האנושי (כדוגמת עבודתו של פרויד) נתקלים בהתנגדויות מצד אלו שמנסים לשמר את הנאמנות השבטית.

את החלק השני פתחה נאבין ריזקאללה, עובדת סוציאלית, בהרצאה על מושג האינטימיות – על פי ריזקאללה, לאינטימיות יש ארבע פנים – אינטימיות רגשית – היכולת שלנו לחלוק את הרגשות החיוביים והשלילים. אינטימיות קוגניטיבית אינטלקטואלית – היכולת לחלוק רעיונות. אינטימיות חברתית – ההנאה מעשיית דברים יחד בחברה – הליכה למסיבה, יציאה לסרט וכד', ואינטימיות מינית. אינטימיות כוללת שלושה מרכיבים – חשיפה, Responsiveness – הקשבה עם אכפתיות, אמפתיה, להיות שם בשבילם, ללא ביקורת או שיפוט. המרכיב השלישי הוא היכולת להיות לבד. על מנת להיות שותפים טובים אנשים צריכים להיות טובים עם עצמם. לכבד את הזמן של השני לבד. ואני גלגלתי בראשי בדממה דקה את מערכות יחסי ודנתי אותם לפי התזה של ריקאללה – זו לשבט וזו לחסד, זו באש וזו במים. שמח לגלות כי לפחות זו הנוכחית נידונה לעת עתה לשלווה.

לאחר מכן, עלה אבי שהם שדיבר על מושג ההצלחה – בוב דילן כמשל, אין ספק שמצד אחד הוא זמר מוצלח, אבל מצד שני – אין ספק שגם הקול שלו לא משהו… על פי שהם, המפתח להצלחה הוא היכולת של אנשים לשים בצד את האמונות שלהם ולגשת לדברים מנקודת מבט אחרת. בשביל לשנות את נקודת המבט – צריך רצון ואומץ. לאחר אבי שוהם הרצה שלמה שוהם (אין קשר משפחתי) על שינוי פרדיגמות במנהיגות ואז (אחרי סרטון של רג'י וואטס ועוד הרצאה על תקשורת בין צמחים) יצאנו להפסקת צהריים. אל תשאלו אותי איך היה האוכל – הייתי עם וירוס בבטן ולהיות ביפו עם וירוס בבטן זה כמו להיות עיוור בתצוגת אופנה של ויקטוריה'ס סיקרט. במהלך ההפסקה היה לי זמן להרהר (בשקט) על כך שפרט להרצאה טובה אחת (זו על האינטימיות), שאר ההרצאות סבלו מתסמונת ההטפה – אנשים שראו את האור ומרגישים צורך גם להראות לאחרים אותו.

מיד אחרי ההפסקה (ואחרי סרטון קצר) דיברה פרופסור דפי יואל מאוניברסיטת תל אביב על ההבדלים בין המוח הגברי למוח הנשי, והסבירה באופן מאלף כי מקסימום אפשר לדבר על מוח גברי עם מאפיינים נשיים ומוח נשי אשר משובץ כמו בפסיפס במאפיינים גבריים ולא על מבני מוח שונים בהחלט. אין לי מושג מה המשמעות של התגלית הזו לשינוי, או להבנת ההבדלים בין גברים ונשים – אבל העובדה שבאמצעות עבודה מדעית שיטתית ניתן להפריך אמונה כל כך רווחת בהחלט אומרת משהו על שינוי של פרדיגמות.

אחרי דפי עלה המתופף ירון אנגלר שבפרץ של כריזמה והתלהבות הראה מה המשמעות של To Play music והזכיר לכולם שמעבר לטכניקה ולידע – סתם לדפוק על תוף זה די כיף, גם אם אתה לא ממש יודע מה אתה עושה. ואז העסק התחיל להתחמם – מה זה להתחמם? ללהוט – רוני אדרי, מעצב גרפי, סיפר איך מפוסטר עצמאי אחד שבו הוא מצולם עם הילדה שלו על הידיים ומתחתיהם רשומה הכותרת ""Iranian, we will never bomb your country, we love you, צמחו אין ספור פוסטרי המשך, תגובות מכל העולם, מסרים מעודדים מאזרחים איראנים ובכלל, ליצור תחושה שיש לעולם פוטנציאל להיות מקום טוב יותר.

לקינוח הגיחה ממרום האולם, מירב מיכאלי לבדה, לצלילי מארש החתונה של מנדלסון ופתחה את הרצאתה בכך שעל מדינות לאסור את מוסד הנישואין – לא רק את הטקס הדתי אלא בכלל את המוסד. למה? כי הוא מחזיר נשים אחורה, כי הוא גורם לגדל ילדות בתחושה שההישג הכי גדול שלהן בחייהן אמורה להיות החתונה, כי כולנו נהנים מסיפור סינדרלה, בו הנסיך בוחר כלה על פי ערב אחד ואילו היא בוחרת את הנסיך כי רע לה בבית, יופי של סיפור, יופי של סיבה ובהחלט שינוי פרדיגמות – יופי של הרצאה. ככה זה, כשיש סיפור אישי, אמונה חודרת, אש בעיניים ונכונות לחיות את החיים באותנטיות – כל מה שנותר לכנס טוב – הוא רק להקשיב. שתהיה שנה טובה.

טרילוגיית השינוי (הקשר בין פסיכיאטרים אמריקאים, זוכי לוטו וניוטון) – חלק ב'

לאור כל אלו, כיצד אנחנו בכל זאת חווים שינויים כאשר הם כן מתרחשים? התרשים הבא של דאי ווילאמס (1999) – מתאר את מגוון התחושות הבאות לידי ביטוי אצל הפרט כאשר הוא נתקל בשינוי.

תרשים מס' 2: תחושות הפרט בעת שינוי כפונקציה של הזמן החולף

השלבים הראשוניים בחוויות של שינוי קשורים מאוד לאופן בו אנחנו תופסים את השינוי עבורנו – האם הוא נתפס באורח חיובי (קו a) בתרשים או הוא שינוי טראומתי או כזה המשקף אובדן (קו b). בעת שינוי חיובי – השלבים הראשונים הם שלבים של תחושות חיוביות – התרגשות טוטאלית (מי אמר זכיה בלוטו) ומיד לאחר מכן שלב ירח הדבש – השלב שבו הכל נראה טוב, ורוד ויפה – החשיבה היא רק על הטוב הצפוי בנוסף לטוב שכבר קרה (אם נצמד לדוגמת הזכייה בלוטו, הרי לא רק שנהיה עשירים – גם יהיה לנו בית יפה, מכונית מהירה וכרטיסים לתא הכבוד של ברצלונה בקאמפ-נואו). בניגוד לכך – כאשר השינוי הוא טראומתי השלבים הראשונים, באופן ברור, משקפים תחושות שליליות של מצוקה וייאוש – חוסר אמון בכך שאכן המצב השתנה, המלווה על ידי הכחשה או הפחתה בתוצאות השינוי. ("לא קרה כלום… נסתדר ככה").

מרגע זה, בניגוד לצפוי – התחושות הופכות להיות משותפות הן לאירועים אשר נתפסו בתחילה כחיוביים והן לאירועים שליליים. בשני המקרים צפות ועולות מחשבות וחרדות לגבי היכולת שלנו להתמודד עם המצב החדש, להצליח בתפקיד החדש – כבני זוג, כהורים, בעבודה, במעמד החדש. לגבי אירועים שליליים זה ברור, ומי שרוצה דוגמה לפחדים, חששות וחרדות שאוחזים אנשים גם בעקבות אירועי חיים חיוביים לכאורה – מומלץ שיקרא את הכתבה הבאה שהופיעה לפני מספר חודשים במגזין "The Atlantic" תחת הכותרת המעניינת – "הפחדים הכמוסים של הסופר עשירים" ויבין שגם למולטי מיליונרים יש צרות לא קטנות משלהם בייחוד אם הם נהפכו למולטי מיליונרים בין לילה.

בשלב הבא נמצאת פרשת דרכים, והסתעפויותיה השונות מבדילות בין התמודדות מוצלחת עם שינוי לבין משבר מתמשך בעקבותיו. שתי ההסתעפויות התחתונות – פרישה (Quitting) ועזיבה (Letting go) מבטאות חוסר התמודדות עם תוצאות השינוי באמצעות נסיגה ממשית או רגשית מהמצב החדש. לעומת אלו, הקו העליון מבטא את הדרך להתאוששות ולהתמודדות אפקטיבית – היא לא מתרחשת ברגע אחד, אלא בתהליך מתמשך של קבלת המצב החדש ובחינת דרכי ההתמודדות עימו.

טרילוגיית השינוי (הקשר בין פסיכיאטרים אמריקאים, זוכי לוטו וניוטון) – חלק א'


אין ספק שבספרות הניהולית הארגונית – הציטוט הנפוץ ביותר, עד כדי שחוק לעייפה, מתוך עליזה בארץ הפלאות הוא דו השיח בינה לבין חתול הצ'שייר אשר משיב לה על שאלתה האם הוא יכול להורות לה באיזה דרך ללכת במילים: "זה מאוד תלוי לאן את רוצה להגיע". מיד לאחריו נדמה שהציטוט השני הנפוץ ביותר (ושחוק לא פחות), הוא הסברה של המלכה לעליזה שהיא הגיעה לעולם אשר בו אם היא רוצה להישאר באותו המקום היא צריכה לרוץ, ואם היא גם רוצה להתקדם אזי היא צריכה לרוץ במהירות כפולה. אמירה אשר בדרך כלל משמשת כדוגמה שחוקה לקצב השינויים ההולך וגבר היום בעולם. ואכן, עיון בתרשים למטה המתאר את כמות הזמן הנדרשת לחידוש טכנולוגי להגיע לרבע מהאוכלוסייה האמריקאית מצביע על כך שמה שהיה נכון לעליזה בסיפור דימיוני לפני כמאתיים שנה, בהחלט נכון למציאות היום.

תרשים מס' 1: כמות השנים שחלפו עד לשימוש בחידוש טכנולוגי על ידי רבע מאוכלוסיית ארה"ב

קצב השינוי המהיר היום אינו מאפשר יצירה של ודאות – חידושים טכנולוגיים כגון פייסבוק, יכולות הסמארטפונים, הגידול ברוחב הפס וכד' משפיעים על מבנים ארגוניים, יוצרים תפקידים חדשים (מי אמר אחראי על הקמפיין הוירטואלי), משנים כללי היצע וביקוש ומחייבים חשיבה מחודשת על העברת מסרים, קבלת החלטות ותקשורת פנים וחוץ ארגונית. לפיכך הופכת היכולת להתמודד עם אי ודאות לאחת מהיכולות המשמעותיות ביותר להתמודדות אפקטיבית עם המציאות. מנהל בכיר באחת מהחברות הגדולות במשק סיפר לי שהמנטרה המובילה את החברה שלהם היא שמי שלא מסתדר עם אי ודאות אין לו מה לחפש באותה החברה. (בהמשך הסיפור הוא גם ציין שגם היום, לאחר שבע שנים בחברה, הוא מוודא כל בוקר כשהוא מגיע למשרד שהשם שלו עדיין נשאר חקוק על הדלת).

יחד עם זאת, כמו במקרים רבים אחרים, נראה כי קצב השינויים בעולם, אשר נקבע במרביתו על ידי הטכנולוגיה, עדיין נמצא בפער אל מול היכולת האנושית הבסיסית להכיל שינוי ולהתמודד איתו באופן אפקטיבי. ניתן להתרשם ממוגבלת היכולת האנושית להתמודד עם שינויים מתוך שלושה היבטים שונים: ראשית, היכולת שלנו לתאר מציאות אחרת מהקיימת כיום היא מוגבלת. זה נכון שיש אנשים יוצאי דופן, בעלי חזון וחשיבה יצירתית ייחודית – ועדיין, זה מה שהם – אנשים יוצאי דופן, יוצא מהכלל המעיד על הכלל. המרחב הוירטואלי מלא באמירות שפר של שועי עולם שהתבררו מאוחר יותר כשטות מוחלטת – החל מהאמירה המפורסמת של מנכ"לIBM  ב- 1943 על כך שהוא אינו רואה שוק עולמי ליותר מחמישה מחשבים אישיים (תמיד הסתקרנתי לדעת לאיזה חמישה אנשים הוא התכוון ומה הוא חשב שהם יעשו עם המחשבים האלו?), דרך האמירה של ביל גייטס על כך שהוא לא רואה שלמישהו יהיה צורך ביותר מ- K640, ועד להמלצה של חברת היעוץ מקינזי לתנובה על כך שהיא יכולה להעלות את מחיר הקוטג' כי הביקוש אליו קשיח. על כך אמר הנרי פורד – "אם הייתי שואל אנשים מה הם צריכים הם היו אומרים סוסים טובים יותר". ריבוי התחזיות המוטעות הוביל להוצאה לאור של ספר חביב שעוסק רק בהן – בשם "דבר המומחים" ומעמיד בפרופורציה כל תחזית שניתנת היום. (סרף ונבוסקי, גלורי, 2009)

שנית, לא רק שקשה לאנשים לתאר מציאות אחרת מזו שהם מכירים – הם חווים גם קושי נוסף – הקושי להבין מה המציאות האחרת הזו תגרום לנו להרגיש – זה אומנם נשמע מוזר בקריאה ראשונה – האם חיים שלמים במחיצת עצמנו לא הביאו אותנו לדעת מה יגרום לנו עצב? שמחה? אושר? תסכול? התשובה היא שלמרבה הצער, לפחות על פי המחקרים – כנראה שלא. די להביט נכוחה בשיעורי הגירושין, שיעור אשר מבהיר באופן חד שיכולת הניבוי שלנו בקשר לרגש שנחווה כלפי האדם איתו בחרנו לחיות את חיינו – היא מוגבלת. באחד מהמחקרים המצוטטים ביותר בפסיכולוגיה הראו החוקרים שזוכי לוטו אינם מאושרים יותר מאשר קבוצת ביקורת מקרית ומאושרים אך במעט מאנשים שחוו תאונת דרכים קשה. ועדיין, סביר להניח שגם לאחר קריאת שורות אלו – רבים מאיתנו עדיין מייחלים לזכייה בלוטו מאשר להישארות במצב בו אנו נמצאים. איכשהו, אנחנו מאמינים שממצאי המחקר הזה אומנם נכונים, אבל לגבי אנשים אחרים. אנחנו לעומת זאת – באמת נהיה מאושרים אם נזכה בלוטו.

שלישית, לא ברור אם מתוך סיבות אבולוציוניות או סביבתיות – אבל כך או אחרת, מצב של שינוי, לחיוב או לשלילה, הוא מצב המציב אנשים בלחץ. הידיעה שמה שהיה הוא לא מה שיהיה מעמידה בסימני שאלה את התרומה של יכולות שנרכשו, מיומנויות שנלמדו ומערערת סדרי קיום. במחקרם המפורסם משנת 1967 הראו שני הפסיכיאטרים האמריקאים תומאס הולמס וריצ'ארד ריי כי גם אירועי חיים משמחים לכאורה, כגון נישואים או פרישה מהעבודה נחווים על ידי אנשים כאירועים מלחיצים אשר מעלים את הסבירות של הפרט ללקות במחלות. למעשה, פרישה מהעבודה נחווית כמלחיצה כמעט כמו פיטורים, ואילו נישואין נחווים רק במעט פחות מלחיצים מאשר פרידה או גירושין.

על מחשבות, פטריות ומה עוד? (על אמונה וסמכות)

בשנת 1961 החליט הפסיכולוג האמריקאי סטנלי מילגרם לבחון את גבולות הציות של בני האדם. בניסוי שהפך מאז לשם דבר בחקר הצייתנות והקונפורמיות, הוא ביקש מהנסיינים לתת מכות חשמליות בעוצמה שהולכת וגוברת עם הזמן לאדם שנמצא מעבר לקיר, כל אימת שאותו אדם עונה תשובה שגויה במבחן זיכרון. מילגרם ציפה שפרט לאלו בעלי נטיות מזוכיסטיות, מרבית האנשים, יעצרו את מתן השוקים החשמליים בעוצמה נמוכה יחסית שכן פרט לבקשת הנסיין אין שום גורם או תגמול שמחייב אותם לכך. למרבה הפלא, מילגרם גילה שמרבית האנשים (26 מתוך 40) הגיעו לעוצמה המקסימלית של שוק חשמלי (כמובן שהאדם שנמצא מעבר לקיר רק העמיד פנים שהוא אכן מקבל שוק חשמלי) וזאת למרות הזעקות הרמות שנשמעו מהעבר השני.

תוצאות הניסוי של מילגרם פורסמו 1963 במאמר מדעי תחת הכותרת היבשה "ניתוח התנהגותי של צייתנות". עם השנים הוא הפך לאחד מהטקסטים המכוננים של הפסיכולוגיה החברתית. זהו אחד מהמאמרים הבודדים שלא צריך הרבה ידע מוקדם על מנת להבין אותם, כל פיסקה מדברת בעד עצמה, טבלת התוצאות היחידה המצויה בו פשוטה ביותר אך עם זאת מפתיעה ומעוררת תחושה גדולה של אי נוחות. המאמר הפך לאבן דרך בהבנת סכנת הצייתנות והבנאליות של הרוע, כפי שניסחה חנה ארנדט כשסיקרה את משפט אייכמן בישראל עבור הניו יורקר והצליח לעורר שאלות על גבולות הסמכות והציות לה, ובעיקר על חוסר הגבולות שאנחנו מציבים לעצמנו בפני סמכות.

יצא לי להיזכר בניסוי הזה לאור פרשת הפטריות שמסתובבת לה בין דפי הרשת בשבועות האחרונות. למי שהחמיץ את הסוגיה, הנה התקציר – לפני כחצי שנה פורסמה בעיתון "כלכליסט" כתבה ארוכה תחת הכותרת "על מה פטריות חושבות". הכתבה, שמאז הפכה להיות הכתבה הנצפית ביותר באתר העיתון, מתארת סדרה של תופעות מדהימות הקשורות בפטריות – החל מיכולות למידה, דרך הקמת רשתות תקשורת מתקדמות ועד ליכולות פירוק פסולת פלסטית. לכאורה, הכל נראה ונקרא נפלא – הכתבה אף הציבה סטנדרטים חדשים בכתיבה עיתונאית – מדעית והעובדה שמיליון וחצי איש קראו אותה יכולה ללמד שבין "האח הגדול" ל"מה נסגר" יש גם מקום להרחבת הדעת. אז מה הבעיה כאן? – למי שממש רוצה להעמיק שיפנה לאתר הזה – http://benhateva.wordpress.com/2012/03/18/73084/. למי שיש פחות זמן – אחסוך לו את המתח – מסתבר שהכתבה ממש לא נכונה. כלומר, זה לא שיש בה טעות סופר אחת או שתיים – אלא שמרבית הממצאים המדווחים בה נעים בין חצי אמת להגזמה, וחלקם אכן נכונים, אולם לא לגבי פטריות, אלא לגבי צורות חיים אחרות.

הסיפור כמובן הוא לא אם פטריות חושבות (למרות שנחמד לחשוב שהן כן וגם שהן חולמות בלילה על גבינת עיזים, אבל למרבה הצער, כנראה שהן לא) או לא, אלא על ההיווצרות של ידע וההתפשטות שלו. היכולת הפשוטה יחסית ליצור תוכן ולהפיץ אותו באמצעות הרשת, לצד האמונה הבסיסית שלנו שאם משהו כתוב – אז כנראה שהוא נכון כל זאת בתוספת לעצלות הטבעית לבחון באופן עמוק וביקורתי את הדברים אותם אנו קוראים, עלולים להוביל לתפיסות שגויות ולעמדות לא מבוססות. ג'רון לנייר, גורו טכנולוגיה אמריקאי, טוען כי עידן הרשת הדיגיטלית מחייב התייחסות למושג הטעות המצטברת (Cumulative Error) העלולה להיווצר בעקבות ההתפשטות הבלתי מבוקרת של ידע לא מדויק.

הרשת היא מתעתעת בהיבט הידע שהיא יוצרת, או ליתר דיוק, בהיבט אשליית הידע שהיא נותנת למשתמש. לכאורה, הכל חשוף, ברור ונגיש במרחק של חיפוש גוגל במקרה הרע או לחיצת עכבר במקרה היותר טוב. אולם הקלות הזו מרחיקה אותנו מהנבירה במקורות ומהחשיבה הביקורתית – מהסתכלות על האופן בו הוסקו המסקנות ומניתוח עצמאי של נתונים (לעומת קריאת הפרשנות שלהם). נדמה כי לקלות בה ניתן למצוא תשובות ברשת יש מחיר – והוא אובדן היכולת לשאול שאלות.

לקריאה נוספת – המקרה המשעשע של ההופעה של אסי כהן באיים אבודים

עוד ידיעה מוזרה על הסכנה בהסתמכות על מקור יחיד