באמונה עיוורת? 6 דברים שאפשר ללמוד מהדו"ח השנתי של מכון אדלמן

פתיחה

ייאיייי אדלמן אתמול שיחררו את תוצאות ברומטר האמון שלהם. למי שנתקל בשם הזה בפעם הראשונה, מכון אדלמן, הוא מכון אמריקאי אשר זו השנה ה- 21 בה הוא עורך סקר נרחב על מידת האמון שמייחסים אזרחים בהיקף רחב של מדינות למגוון מוסדות – ממשלות, תקשורת, ארגונים לא ממשלתיים ומוסדות פיננסים. כיאה למכון אמריקאי – הסקר כולל 33,000 משיבים מ- 27 מדינות שונות (ולצערנו ישראל היא לא אחת מהן, מה שיאלץ אותנו להמשיך שנה נוספת עם הסקרים של המכון הישראלי לדמוקרטיה). אבל לאור תהליכי הגלובליזציה והגלוקליזציה שגורמים לתופעות חברתיות להיות מדבקות בין מדינות כמו קורונה, שווה לעקוב אחרי הסקר הזה גם אצלנו. בשנה הקודמת משבר האמון הרוחבי (בין מגזרים) והגלובלי (מקיף מדינות) שהוא הצביע עליו היה מושג מפתח בהבנה ובניתוח של האירועים בשנה החולפת – מההתנגדות לחיסונים ועד המהומות בקפיטול. אז מה אפשר ללמוד השנה ואיך עולם העבודה קשור לזה?

1. התמונה מורכבת – או כפי שהיה נהוג להגדיר אי אז לפני עשור וחצי את סטטוס מערכת היחסים בפייסבוק – It’s complicated. אם מישהו מחפש הסבר אחד לדירוגי מידת האמון במדינות השונות – בדמות שיטת משטר, אם מדובר בראש ממשלה או בראשת ממשלה, במיקום גיאוגרפי, באופן ההתמודדות עם הקורונה או בכל משתנה אחד אחר הוא נידון להתאכזב. סין והודו לדוגמה נהנות מרמת אמון גבוהה משמעותית למדינות אחרות (אם כי ניכרת בה הירידה הגדולה ביותר, רוסיה של פוטין, לעומת זאת, סוגרת את הטבלה שנה שניה ברציפות, כשדי לידה נמצאת דווקא יפן, איטליה במרכז הטבלה עם שיפור קל לעומת השנה הקודמת). מה שמצביע על כך שהסיפור של אמון הוא מורכב – תלוי בהתרחשויות היסטוריות, אמונות קודמות, אירועים חיצוניים למדינה וכרגיל גם בלא מעט מזל (בואו נדמיין את המצב ההפוך בו היה מתגלה פגם בחיסונים של פייזר ולא באלו של אסטרה-זניקה).  

2. אין הדרדרות באמון – אבל גם אין שינוי מגמה– בשנה הקודמת (הדו"ח שפורסם בינואר 20) נמדדה רמת האמון הנמוכה ביותר באופן גלובלי מראשית המדידות של המכון. השנה אומנם לא נשבר השיא, אבל אם במדידות הביניים השנה (מאי 20) עם חלוף הגל הראשון, עוד הייתה אופטימיות לגבי שינוי משמעותי במגמה על רקע התגברות האמון במוסדות השונים – ממשלות, מגזר פיננסי, תקשורת וארגונים לא ממשלתיים, הרי שבועת האביב הזו התנפצה ביחד עם התקווה לחזרה מהירה לשגרה, במדידות סוף השנה ושבה לערכיה הנמוכים.   

3. זריחת המגזר העסקי והמנהיגות המקומית – בממוצע הגלובלי הכולל המגזר העסקי נהנה מרמת האמון הגבוהה ביותר (61 נקודות מתוך מאה אפשריות) בהשוואה למגזר הלא ממשלתי (57) הממשלתי (53) וסוגרת את הרשימה התקשורת (51). ב- 18 מדינות הוא נהנה מרמת אמון גבוהה יותר מהממשלה באותה מדינה וכמו כן הוא המגזר היחיד שנתפס גם כבעל יכולת וגם כמגזר אתי. הממשלה, למי שממש שמתעניין, נהנית מהצירוף של חוסר יכולת והעדר אתיקה, על פי הסקר כמובן. לצד זאת, האמונה בהנהגה בין אם היא ממשלתית, דתית, תקשורתית ועסקית (בסדר הזה) היא נמוכה ביותר. אז למי כן מאמינים? למי שרואים בעיניים ולאו דווקא דרך מסך – לאנשים בקהילה הקרובה, למנכ"ל המעסיק ומעליהם למדענים (אם כי אלו ספגו את הירידה הגדולה ביותר לעומת השנה הקודמת). כך שמי שחיפש עוד יתרון בהקמה ובתפעול של קהילות קטנות סביב מוקדי עניין משותפים – הנה מצא. בנוסף, בהתאם לכך, הציפייה לפעילות ולהתבטאות במישור החברתי, למחויבות לציבור הכללי עוברת באופן מובהק למנהלים ולמובילים במגזר העיסקי, אם הפוליס היוונית הייתה עיר – מדינה, הרי שאנחנו ממשיכים לצעוד לעבר סוג של קומפניפוליס – חברות שנכנסות לואקום המדינתי בהנהגה, במעורבות החברתית והציבורית.    

4. זה לא מפתיע – אבל השפעות הקורונה הן בכל מקום – הירידה באמון מתבטאת בהססנות הגדולה שעדיין קיימת לגבי החיסונים באופן גלובלי (ועכשיו זה הזמן לעשות אחד ועוד אחד בין ההססנות לקצב האיטי של החיסונים במדינות השונות ולקבל את התוצאות של פתיחת נתב"ג בשבועות הקרובים). לצד הירידה באמון קיימת דאגה רבה מהסיכוי לאבד את מקום העבודה, לאבד את חירויות הפרט ובכלל להיפגע בריאותית. כמו כן, ניכרת עליה בחשיבות הטיפול בבעיות יסוד – שיפור מערכת הבריאות, טיפול בעוני ופיתוח מערכת החינוך. ובהתאם לכל אלו הציפיות הראשיות מהמעסיקים הם לשמור על בריאות העובדים והלקוחות ולדאוג להכשרות מותאמות לתפקיד.  

5. הפערים מתרחבים ואם לא יהיה שינוי מערכתי אין סיבה להניח שהם לא ימשיכו להתרחב – אלו שנגישים למידע (גילאי 25-64, בעלי השכלה על תיכונית, ברבעון העליון של ההכנסה במדינה שלהם וכאלו שמעידים על עצמם כבעלי מעורבות גבוהה במתרחש במרחב הציבורי והכלכלי) מגלים רמה גבוהה בהרבה של אמון מאשר שלא – כך שהמשמעות היא שישנה קבוצה גדולה מאוד שצומחת על קרקע רוויה בחוסר אמון כלפי הממסד. בארצות הברית, השיוך הפוליטי קובע במידה רבה את רמת האמון במוסדות השונים, כאשר ככלל תומכי טראמפ מגלים רמה נמוכה יותר של אמון, כאשר הפער הגדול ביותר הוא ברמת האמון לתקשורת. (57 בקרב תומכי ביידן לעומת 18 בקרב תומכי טראמפ). ועל כל אלו, ניכר שהקורונה פגעה יותר באלו שהיו בשכבות הנמוכות יותר גם לפניה. מה התוצאה של כל הדברים האלו? לא ברור, אבל אלא תחום העיסוק שלכם הוא חפירת בורות, שווה לזכור ששום דבר טוב לא צומח מהתרחבות פערים.

6. הצפת המידע – האינפודמיה. אם מישהו חיפש הוכחה לקיומם של פרדוכסים בעידן הנוכחי – הנה הוא קיבל אותה לפנים. דווקא כשהנגישות למידע היא בשיאה – האמון בכל מקורות המידע – תקשורת פרטית וציבורית, מנועי חיפוש ומדיה חברתית הוא בשפל חסר תקדים. מבחן בקיאות – על מי כן סומכים שכן מעביר את המידע הנכון והעדכני? (רמז: נקודה מס' 3) נכון! על המעסיק. אם המגמה הזו תימשך עוד שנתיים שלוש, האמריקאים כבר ישנו את  הכיתוב על השטרות ל- In the employer we trust"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.