פרדיגמה – תבנית מחשבה במסגרת של תחום מדעי או בהקשר אפיסטמולוגי דומה, פילוסוף המדע תומאס קון נתן למונח את משמעותו הנוכחית כאשר השתמש בו כדי להתייחס למערך הכולל של העמדות, התפיסות והשיטות המגדירים את החשיבה המדעית בתקופה נתונה (מתוך הויקיפדיה)

כנס Tedx Jaffa התקיים השנה בסימן שינוי פרדיגמות במרכז פרס לשלום. אין לי מושג אם אלי מגדיסון, יוזמת הכנס, מכירה את אותו מחקר ידוע בפסיכולוגיה חברתית שהראה כי גברים נוטים להמשך יותר לנסיינית כאשר הם נתקלים בה ליד גשר חבלים, עקב העוררות הרגשית שנגרמת להם בעקבות המחזה המרהיב. כך או אחרת, המיקום האטרקטיבי של הכנסים (בשנה שעברההכנס התקיים בבית מזרח מערב המרשים ביפו) בהחלט מייצר הילה חיובית. כשהגעתי בבוקר גיליתי שהמרכז נמצא ממש לצידו של חוף גבעת עליה, החוף הדרומי ביותר של יפו, אותו חוף שהייתי נוסע אליו בשבתות אחר הצהרים אחרי שנפרדתי מחברה לאחר 4.5 שנים, לקרוא ספר כי זה מה שידעתי לעשות לבד ופגשתי שם בחורה יפה ולא עשיתי איתה כלום כי אחרי ארבע וחצי שנים בזוג כבר לא ידעתי איך להתחיל עם מישהי אחרת. שינוי פרדיגמות.

הכנס נפתח באיחור קל (סולחים, לאף אחד לא היו תלונות על עוד כמה נשימות מהים) בהרצאתה של פרופסור דורית אהרונוב על עקרונות גוף נפש הרלוונטים ללמידה – עקרון ראשון – להתחיל באיזור הנוחות ולהפוך אותו ליותר נוח, עקרון שני – בחירת אתגר מעניין שהוא לא קשה מדי או קל מדי, עקרון שלישי – לחזור לאזור הנוחות מזוויות שונות, עקרון רביעי – לשחק על זה ולחבר את זה למה שאתה יודע. לאחריה עלה קרלו שטרנגר ודיבר על המשותף לכל אזרחי העולם ועל כך שמסרים של זכויות אוניברסליות ושל מציאת המשותף לכלל הגזע האנושי (כדוגמת עבודתו של פרויד) נתקלים בהתנגדויות מצד אלו שמנסים לשמר את הנאמנות השבטית.

את החלק השני פתחה נאבין ריזקאללה, עובדת סוציאלית, בהרצאה על מושג האינטימיות – על פי ריזקאללה, לאינטימיות יש ארבע פנים – אינטימיות רגשית – היכולת שלנו לחלוק את הרגשות החיוביים והשלילים. אינטימיות קוגניטיבית אינטלקטואלית – היכולת לחלוק רעיונות. אינטימיות חברתית – ההנאה מעשיית דברים יחד בחברה – הליכה למסיבה, יציאה לסרט וכד', ואינטימיות מינית. אינטימיות כוללת שלושה מרכיבים – חשיפה, Responsiveness – הקשבה עם אכפתיות, אמפתיה, להיות שם בשבילם, ללא ביקורת או שיפוט. המרכיב השלישי הוא היכולת להיות לבד. על מנת להיות שותפים טובים אנשים צריכים להיות טובים עם עצמם. לכבד את הזמן של השני לבד. ואני גלגלתי בראשי בדממה דקה את מערכות יחסי ודנתי אותם לפי התזה של ריקאללה – זו לשבט וזו לחסד, זו באש וזו במים. שמח לגלות כי לפחות זו הנוכחית נידונה לעת עתה לשלווה.

לאחר מכן, עלה אבי שהם שדיבר על מושג ההצלחה – בוב דילן כמשל, אין ספק שמצד אחד הוא זמר מוצלח, אבל מצד שני – אין ספק שגם הקול שלו לא משהו… על פי שהם, המפתח להצלחה הוא היכולת של אנשים לשים בצד את האמונות שלהם ולגשת לדברים מנקודת מבט אחרת. בשביל לשנות את נקודת המבט – צריך רצון ואומץ. לאחר אבי שוהם הרצה שלמה שוהם (אין קשר משפחתי) על שינוי פרדיגמות במנהיגות ואז (אחרי סרטון של רג'י וואטס ועוד הרצאה על תקשורת בין צמחים) יצאנו להפסקת צהריים. אל תשאלו אותי איך היה האוכל – הייתי עם וירוס בבטן ולהיות ביפו עם וירוס בבטן זה כמו להיות עיוור בתצוגת אופנה של ויקטוריה'ס סיקרט. במהלך ההפסקה היה לי זמן להרהר (בשקט) על כך שפרט להרצאה טובה אחת (זו על האינטימיות), שאר ההרצאות סבלו מתסמונת ההטפה – אנשים שראו את האור ומרגישים צורך גם להראות לאחרים אותו.

מיד אחרי ההפסקה (ואחרי סרטון קצר) דיברה פרופסור דפי יואל מאוניברסיטת תל אביב על ההבדלים בין המוח הגברי למוח הנשי, והסבירה באופן מאלף כי מקסימום אפשר לדבר על מוח גברי עם מאפיינים נשיים ומוח נשי אשר משובץ כמו בפסיפס במאפיינים גבריים ולא על מבני מוח שונים בהחלט. אין לי מושג מה המשמעות של התגלית הזו לשינוי, או להבנת ההבדלים בין גברים ונשים – אבל העובדה שבאמצעות עבודה מדעית שיטתית ניתן להפריך אמונה כל כך רווחת בהחלט אומרת משהו על שינוי של פרדיגמות.

אחרי דפי עלה המתופף ירון אנגלר שבפרץ של כריזמה והתלהבות הראה מה המשמעות של To Play music והזכיר לכולם שמעבר לטכניקה ולידע – סתם לדפוק על תוף זה די כיף, גם אם אתה לא ממש יודע מה אתה עושה. ואז העסק התחיל להתחמם – מה זה להתחמם? ללהוט – רוני אדרי, מעצב גרפי, סיפר איך מפוסטר עצמאי אחד שבו הוא מצולם עם הילדה שלו על הידיים ומתחתיהם רשומה הכותרת ""Iranian, we will never bomb your country, we love you, צמחו אין ספור פוסטרי המשך, תגובות מכל העולם, מסרים מעודדים מאזרחים איראנים ובכלל, ליצור תחושה שיש לעולם פוטנציאל להיות מקום טוב יותר.

לקינוח הגיחה ממרום האולם, מירב מיכאלי לבדה, לצלילי מארש החתונה של מנדלסון ופתחה את הרצאתה בכך שעל מדינות לאסור את מוסד הנישואין – לא רק את הטקס הדתי אלא בכלל את המוסד. למה? כי הוא מחזיר נשים אחורה, כי הוא גורם לגדל ילדות בתחושה שההישג הכי גדול שלהן בחייהן אמורה להיות החתונה, כי כולנו נהנים מסיפור סינדרלה, בו הנסיך בוחר כלה על פי ערב אחד ואילו היא בוחרת את הנסיך כי רע לה בבית, יופי של סיפור, יופי של סיבה ובהחלט שינוי פרדיגמות – יופי של הרצאה. ככה זה, כשיש סיפור אישי, אמונה חודרת, אש בעיניים ונכונות לחיות את החיים באותנטיות – כל מה שנותר לכנס טוב – הוא רק להקשיב. שתהיה שנה טובה.