פוסטר וואלאס מקשר את הסיפור הזה ליכולת להסב את תשומת הלב שלנו לאינספור הבחירות הטריוויאליות שאנחנו עושים בחיי היום שלנו – להתעצבן על מי שמתעכב בתור לפניך, לכעוס על מי שנדחף בכביש וכן הלאה. כל התחושות האלו הן תוצר של בחירה, אבל יש גם אפשרות אחרת, והיא לבחור לחשוב משהו אחר. הבחירה הזו היא התוצר של חינוך ושל התעקשות להרחיב את המודעות. ובדומה לפוסטר וואלאס אנחנו לא רוצים שתסיקו מהסיפור שאנחנו הדגים המבוגרים שבאים ללמד אתכם שיש כזה דבר שנקרא מים וחשוב להבין מהו, אלא היינו שמחים  לקשר את הסיפור הזה לתפקיד שלנו בארגון.

בבריכה הארגונית שבה אנחנו נמצאים יש הרבה דגים ויש גם מים – החלטה של מפקד לנהוג כך ולא אחרת, לצעוק, להסתגר, להעניש, לעמוד בזמנים, לאחר לדיון, דינמיקה ארגונית של העלבויות, אגו, קרדיט, מתן אמון ובגידה באמון, אינטרסים מנוגדים, רצונות משיקים, תחרות ושיתופי פעולה. כל אלו ועוד רבים אחרים שקיימים מעבר למשימה הארגונית המוצהרת- הם מים. מים שעבור מי שנמצא בתוכם הם שקופים וטריוויאליים, שכן כמו הדגים בסיפור, בלתי אפשרי לדמיין את העולם בלעדיהם.

וכאן מגיע התפקיד שלנו שמחייב אותנו לא לקחת את המים האלו כמובנים מאליהם, אלא להתבונן נכוחה ולזהות את הזרמים שמאפיינים אותם. מה מידת העוצמה שלהם? מה הטמפרטורה? ולאן הם לוקחים את הדגים שנמצאים בהם? ומעבר לכך, עלינו האחריות להסב את תשומת הלב של מי שנמצא בבריכה, למים. וכאן כולנו, כל אחד איפה שהוא נמצא אם זה במחוז, במרכז, בחטיבה או בבסיס, כל אחד במקומו הוא הדג המבוגר שחייב להסב את תשומת הלב של שאר הדגים שיש כזה דבר שנקרא מים.

כי הרגע בו מבינים שבכל אירוע תמיד יש במקביל אליו גם תהליך – מישהו שותק, מישהו מתייחס, מישהו קם, מישהו נשאר לשבת, מישהו מתפרץ הוא הרגע שבו מתאפשרת בחירה. וכל אלו הם מים.

עבורנו, התרגילים, הטקסטים, קטעי הסרטים, הדיונים, הדילמות והסימולציות בימי חמישי אחת לשבועיים בבוקר, היו הדרך שלנו להתבונן מחדש במים. היה לנו את העונג לשחות בהם ביחד איתכם, מה שהפך אותם למים נפלאים ביותר.

                                                        תודה רבה,

                                                                   עינת טאובר בורוכוב ואופיר צ'רניאק