על פרסומות, דור ה- Y והמרחק בין ראשון לציון לאמריקה

אני מניח שכל מי שראה את הגמר המדובר של אקס פקטור, נתקל באחת מהפסקות הפרסומות, בפרסומת  למסלול האקדמי של המכללה למנהל ראשון לציון של אדלר, חומסקי ורשבסקי. למי שלא – מומלץ לצפות בה, כי כמו שנאמר לומדים לפעמים, גם מה לא לעשות.

אם הפרסומת הזו לא הייתה לוקחת את עצמה ברצינות, היא יכולה הייתה להיות פרודיה מעולה לפרסומות. אין כאן שום קלישאה מילולית שפסחו עליה – פיסגה, דרך, דור, גבולות, מולטיטאסקינג, אתם ואנחנו – ואין כמעט שום דימוי ויזואלי שחוק שלא עשו בו שימוש – לפטופ, אייפד, טוסיק חביב, אופניים חשמליות, גורדי שחקים, ים, חליפת גלישה, מטבח עם מחבת בוערת ומשקפי היפסטרים.

ואם כל זה לא מספיק, אז הכי גרוע, מעבר לגיבוב הסטריאוטיפי, אם מישהו שם היה מתעמק מעט במה שנכתב על הדור הזה, הוא היה מגלה שלדור שמקדש את האני, את הייחודיות, ואת ההתפתחות האישית – מומלץ לא להפיק פרסומות שמדברת כולה ב"אנחנו".

אז מה כן? כרגיל התשובה היא פחות פשוטה ממה לא – אבל למי שרוצה הנה שני רעיונות שנותנים כיוון (במסגרת המאבק נגד איסור הפרסום על אלכוהול באינטרנט – פרסומות לבירה). האחד הפרסומות הנפלאה לקורונה שעושה חשק לקורונה עד הרגע שאתה מבין שזו בירה לא משהו (1.6 מיליון צפיות) – ממוקדת, שקטה ומבינה את הצורך של אנשים ביומיום למשהו אחר מעבר לעבודה-לימודים-סידורים-ילדים.

הרעיון השני הוא הפרסומת הלא פחות מגאונית של וניה היימן לבירה מכבי (מעל למיליון צפיות עד כה) – גם כאן לכאורה אוסף קלישאות ודימויים – אופניים באמסטרדם, מסך ענק בטיימס סקוור, אסייתים צופים בטלוויזיה בשדה, כדור הארץ מהחלל ועוד… אבל כנראה שהיימן הבין שאם כבר אוסף – אז הכי גדול, הכי איכותי, והכי משעשע – כי אם יש משהו שאנשים לא אוהבים בקשר לבירה, היא שלוקחים אותה ברצינות רבה מדי.

הפרסומת הזו של היימן (ושאר הפרויקטים המוצלחים שלו) הביאו אותו לפרויקטים חדשים בארה"ב, לעומת זאת, לצערי כנראה שהפרסומת של המכללה למנהל – הכי רחוק תגיע לראשון לציון.

החוליה החזקה בשרשרת – על מותם וחייהם של המתווכים (קצת על טכנולוגיה וגם על פול מקרטני)

אחת מהאמירות הנפוצות על התקופה הנוכחית היא שהיא בזכות ההתקדמות הטכנולוגית מתאפשר קשר ישיר בין הצרכן ליצרן ("התיווך המסורתי התייתר מאז המצאת האינטרנט" כפי שכתב סמי פרץ בכתבה "העסקה הגרועה שלנו עם הבנקים ומנהלי הביטוח", הארץ 26.12.13)– אתה רוצה למכור דירה – אתה כבר לא צריך את העיתון בשביל מודעה – יש מספיק לוחות אינטרנטיים חינמים. אתה רוצה להקליט שיר ולהחשף לכל העולם – כל מה שאתה צריך זה סמארטפון מחובר לאינטרנט וידע טכנולוגי מינימלי בהעלאת קבצים ל- Youtube.

בחודש שעבר בהרצאה של נועם מנלה הוא נתן בתור דוגמה לקשר הישיר הזה ולדילוג על המתווכים בשרשרת את שתי ההופעות האחרונות של פול מקרטני – בטיימס סקוור בניו יורק ובקובנט גרדן בלונדון – הופעות אשר עליהן הודיע מקרטני ישירות למעריציו דרך חשבון הטוויטר שלו כשעתיים בלבד לפני תחילת ההופעה ועדיין – צפו בהן עשרות אלפי אנשים ללא כל פרסום מוקדם או תשלום לחברת יח"צ, הדפסת מודעות וכן הלאה.

בהבטחת הקשר הישיר ובדילוג על מתווכים – יש קסם רב, ההבטחה הזו פורטת על נימי הנפש של כל מי שרוצה להצליח בגדול, להתפרסם, להגיע לפיסגת ההר – ובעצם על מי לא? אם אין שרשרת תיווך – הכל נהיה פשוט יותר, כל אחד תלוי ביכולותיו הוא. יש משהו מעודד, כמעט אוטופי, במחשבה שאין צורך בתיווך ולכן תוך כדי ההרצאה התחלתי לשאול את עצמי האם זה נכון? האם אנחנו באמת מדלגים על חוליות בשרשרת או שפשוט התיווך המסורתי – עיתונות, מודעות נייר מתחלף בחוליות אחרות בשרשרת?

במהלך הסערה זוטא שעורר מימון ההמונים שבו השתמש עוזי וייל לספרו "חמישה חלומות" – הוא הגיב לכל מי שטען שהוא הרוויח עשרות אלפי שקלים ממימון ההמונים – הרבה מעבר למה שנדרש לו על מנת לסיים את הספר. וייל הציג את התחשיב ואת ההבדל הגדול בין הברוטו – הכסף ששילמו אלו שהשתתפו במימון ההמונים לבין הנטו – כמה הוא הרוויח מכל העסק. או במילותיו של וייל – "128 אלף שקלים, מינוס 6 אחוז עמלת האתר הד סטארט, מינוס 3 אחוז עמלת סליקת כרטיסי אשראי, פחות 55 אלף מחיר הספרים, פחות 15 אלף דמי משלוח בדואר, פחות 5000 שקל הוצאות הפקה, פחות 18 אחוז מע"מ, פחות 50 אחוז מס הכנסה. תעשו חשבון לבד: 17 אלף שקל. זה מה שיוצא, בסוף, בניכוי הוצאות ומיסים". גם אם ניקח מקדם ביטחון – שרשרת התיווך במקרה הזה היא משהו שלא ניתן להתעלם ממנו גם כאשר עושים שימוש בשיא הטכנולוגיה.

רגע, אבל זה בכל זאת עוזי וייל שלא ברור אם להאמין לו או לא – וחלק מהשרשרת היא עבור מוצרים מוחשיים – הדפסת ספרים. מה קורה בתחומים אחרים? גם כאן המשרעת היא רחבה – אבל המקרה של גט טקסי מתאר אירוע דומה – למי שעדיין לא יצא להשתמש בפיתוח – מדובר באפליקציה שמאפשרת להזמין מונית הנמצאת בקרבת מקום דרך המכשיר הסלולרי וכך חוסכת לנהגים המשתמשים בה את עלויות התחנה והסדרנים (ולצד זאת, מונעת מדור שלם של בני עשרה להנות מהקריאה האלמותית בקשר – "מי פנוי באלנבי?"). מה יוצא לגט טקסי מהשימוש? עמלה שהיא שקופה ללקוח אבל לא לנהג המונית, כיוון שהיא נגזרת ממחיר הנסיעה. אין פה טענה לגט טקסי – מן הסתם כחברה היא צריכה להרוויח, אבל אין ספק שאותו נהג מונית שקודם עבד בתחנה גשמית, לא ממש מרגיש את קיצור הדרך בין הצרכן (הנוסע) ליצרן (הוא עצמו).

שתי הדוגמאות האלו (לצד רבות אחרות) מציגות את הטרנספורמציה שעוברת שרשרת התיווך לפלטפורמה טכנולוגית יותר – מעין שינוי ממעלה ראשונה של שרשרת התיווך – עוזי וייל לא משלם לחברת קידום מכירות אלא לפלטפורמת גיוס כספים, נהג המונית לא משלם לסדרן בתחנה אלא למפתחי האפליקציה. אבל שווה לשים לב לשינוי ממעלה שניה שעוברת שרשרת התיווך בעקבות הצמיחה של אתרי הענק – גוגל, פייסבוק ו- YouTube (וגם Ebay, amazon ודומיהם).

כאן השינוי הוא קצת אחר ומזכיר את הבדיחה על ההוא שעבר במכס עם שיירת חמורים פעם אחר פעם ואמר שהוא מבריח ופעם אחר פעם לא מצאו שום דבר לא בכיסיו ולא בתיקיו, ורק אחרי כמה שנים שכבר הבטיחו לו שלא יעשו לו כלום אם הוא יגלה מה הוא הבריח בכל השנים האלו – אז הוא ענה בפשטות: "חמורים". בדומה לכך לכאורה קל לפספס שבעצם אתרי הענק האלו הם מתווכים בין מי שרוצה למצוא מידע לבין מי שרוצה להפיץ אותו. וכמו בכל תיווך גם כאן יש כסף ודי הרבה, ובעזרת תעלולי מס למינהם – הרבה מהרווחים לא מגיעים בחזרה לטובת הציבור, יש מתווכים למתווכים (חברות שעוסקות בקידום אתרים ברשימות החיפוש של גוגל) ובעיקר יש ריכוז של עושר וכח אצל מספר מצומצם של גופים פרטיים שלא רק שעוסקים בתיווך אלא גם שבניגוד לתיווך המסורתי – היצרן שמספק את חומר הגלם לתיווך לא נהנה ממנו במישרין. דוגמה לכך היה אפשר לקרוא בסוף השבוע בראיון עם אסף אבידן בידיעות, כאשר הוא עונה לשאלה מה יוצא ממאה מיליון צפיות ב- YouTube – "קשקוש, כלום, זו צורת עושק יותר גרועה ממה שהייתה אי פעם. רואים משהו אבל יש כל כך הרבה גופים בדרך, והפרסומות לא שוות יותר מדי כסף, רק יוטיוב מרוויחה מזה. על הופעה אחת או שתיים אני עושה יותר מיוטיוב בשנה".

אז כנראה שלא ממש נעלמו המתווכים, ויכול להיות שדווקא מהפכת המידע וכמות האינפורמציה (וכמות הזמרים החובבים ששרים את עצמם לדעת בגרסאות קאבר) ההולכת וגדלה מחייבת את קיומם ואף מעצימה את המקום שהם תופסים, ולכן שווה לשאול לא מה קורה כאשר המתווכים נעלמים, אלא איזה סוגי תיווך ידרשו בשנים הקרובות.

ומה בדבר הדוגמה של פול מקרטני בהתחלה? האם היא לא ממחישה את חוסר הצורך במתווכים? ובכן – אם אתם עוברים את מבחן פול מקרטני בתעודת הזהות (תוציאו את תעודת הזהות שלכם – אם כתוב בה שאתם פול מקרטני – עברתם), אכן אתם לא צריכים מתווכים. בעצם – זה לא ממש קשור לטכנולוגיה. גם לפני יותר מארבעים שנה ב- 30.1.1969, הופיע פול מקרטני (ביחד עם שאר הביטלס) ללא כל הודעה מוקדמת, על גג חברת התקליטים Apple. גם אז לא היו חסרים צופים.

הביטלס מופיעים על הגג

זה לא גברת – זה הדור… מה שאנחנו יודעים ולא יודעים על דור ה- Y

הנה רצף חלקי של אירועים מחמשת החודשים האחרונים שעסקו במישרין בדור ה-Y –  השער של מגזין ה- TIME (מאי 2013), השער של מוסף הארץ (כנ"ל, עם כתבה מתורגמת מאותו TIME), כנס איפ"א האחרון (ינואר 2013), יום עיון בנושא של המכללה האקדמית תל אביב יפו (מרץ 2013), כנס של המכון למחקרי ביטחון לאומי בנושא "ביטחון לאומי ודור ה- Y" (יוני 2013) וסביר להניח שהיו עוד כמה אירועים שהחמצתי. אבל אין ספק שכשדאגלס קופלנד טבע ב- 1991, את המושג "דור ה- X", הוא לא שיער שהמשכו הישיר יעסיק את כלל האנושות באופן כל כך אינטנסיבי, רבע מאה אחרי.

למה יש כל כך הרבה כנסים, כתבות ועיסוק? כנראה בזכות שילוב של כמה גורמים – זה כיף – זה משהו שנמצא סביב כולנו, זה מגניב – מדברים על רשתות, תמיד מראים קטעי YouTube משעשעים, זה buzzword, זה הייפ (ועוד כמה מילים של דור ה- Y), או כל דבר אחר שתקראו לו. אבל מעבר לזה יש משהו מנחם באשליה שהנה אנחנו על סף פענוח הגנום הדורי ויכול נוכל לו ולכל התנהגויותיו, תחושותיו ומעשיו. מתקשים בגיוס עובדים לארגון – אין בעיה – הבינו את הדור, זה הכיוון, מתקשים בשימור עובדים – זה הרי כי אתם לא מודעים שהשתנו הזמנים. קשה לחנך את הילדים – זה בגלל, טוב הבנתם כבר… (ואם נדמה לכם שצמד המילים "דור ה- Y" הוא ה- TQM של שנות ה- 90, אז זה בסדר, גם לי נדמה).

וכשהעיסוק הופך להיות אינטנסיבי כל כך – צריך לחדש, לומר את הדברים אחרת, בעוצמה מוגברת, חזקה יותר, כי מסביב הרי יהום הסער, גשם שיטפון. וכך מתגלגל לו ברחבי הרשת, מאמר שנקרא "מפקדי המסכים" של האנתרופולוג תמיר ליאון. המאמר משנת 2009 סוקר את דמות החייל הישראלי על בסיס תצפיות אנתרופולוגיות בקרב בני נוער וראיונות עם מפקדים. מסקנות המאמר לגבי דור ה- Y, הן חד משמעיות ומדאיגות – בעקבות הישיבה הממושכת מול מספר סוגי מסכים (טלפונים חכמים, טאבלטים, טלוויזיות, מחשבים וקונסולות משחק) נפגע מספר נרחב של היבטי חיים, אשר ביניהם נמצאים: התפתחות היכולות התקשורתיות, כושר גופני בסיסי, יכולת התמצאות במרחב, יכולת המנהיגות, מעלה את רמת האגרסיביות, מעכבת את רכישת העצמאות וכמו כן פוגמת ביראת הכבוד הבסיסית וביכולת לקבל סמכות הירארכית.

הביסוסים שמביא ליאון לדבריו במאמר ובהרצאותיו משכנעים – ציטוטים של מפקדים שמוכנים להישבע שבעבר היה טוב יותר – היינו נועזים יותר, מתמצאים יותר, לוחמים כשירים יותר, סטטיסטיקות לגבי שהייה מול מסכים, ותיאורים אנקדוטלים של משחקי מחשב, אלימים יותר מבכל תקופה אחרת וכפי שהוא כותב בנוגע לנושא האלימות – "בני הנוער היום, אשר רחוקים מהטבע הרבה יותר מהוריהם וחולקים שעות מסך רבות מפתחים רמות מתח ואגרסיביות גדולים יותר (במיוחד ככל שרבים יותר חיים באזורים אורבאניים) ונתוני אלימות הנוער ידועים לכולנו."

אבל עצירה לחשיבה – מעלה את השאלה הפשוטה – מה יש כאן מעבר לאנקדוטות ולמתן שופר לאמירות לא מבוססות, שאין ספק שהפחד מטכנולוגיה או ההתנגדות לשינוי הן חלק בלתי נפרד מהן. הטענה שהכושר הגופני נפגע בצורה משמעותית בקרב בני הדור הנוכחי, לא ממש מסתדרת עם הגידול בפופולריות של מירוצי השטח והכביש בשנים האחרונות (ובשיטת באנקדוטות הלחם באנקדוטות אחרות – במירוץ הלילה של נייקי השנה בתל אביב השתתפו 20,000 איש, ההרשמה השנה לתחרות ריצת השליחים "הר לעמק" הסתיימה תוך 15 דקות, כיוון שהגיעה ל- 2000 משתתפים). הטענה על רמת אלימות הנוער, בייחוד באזורים אורבאניים, מסתדרת עם התיזה המגמתית – אבל פשוט לא מסתדרת עם עובדות (אבל למה להתעקש לדייק במידה, אם אפשר לזרוע אימה). אם ניקח מקרים של אלימות לאורך ההיסטוריה, אין ספק שברמת המאקרו, התקופה האחרונה דווקא מאופיינת בשלווה יחסית. (ליאון פשוט שכח לצין שתי מלחמות עולם, שואה, רצח עם בברית המועצות שהתרחש ברובו באזורים חקלאיים ועוד כמה אירועים, קורה). ואפשר להמשיך כך הלאה לגבי שאר טענותיו, למי שרוצה ביסוס נוסף לפיסקה הזו – מומלץ שיקרא גם את מאמרו של עזי ברק – תפסיקו לפחד, תתחילו לחנך.

טענה נוספת שעולה לגבי הדור היא טענת האובססיה בעיסוק עצמי עד כדי נרקיסיסזם. הטענה הזו בניגוד לטענות הקודמות, מגובה בטיעונים מחקריים מסוימים, אם כי גם כאן קשה להתמודד עם כמה אירועים הקשורים לבני הדור הנוכחי – כנסת ישראל הנוכחית היא הצעירה ביותר בהיסטוריה, ממצא שמצביע דווקא על רמת מעורבות חברתית גבוהה יחסית, בדומה לכך המחאה החברתית בקיץ 2011, הובלה על ידי בני דור ה- Y, וכפי שכתבה נעמי דרום בכתבה ב"הארץ" שיעורי ההתנדבות בקרב בני הנוער בישראל נחשבים גבוהים. בארה"ב מובילי תנועת Occupy Wallstreet (תנועה צפון אמריקאית אשר נאבקת לשוויון כלכלי וחברתי) גם הם בני דור ה- Y. (ומצד שני מרבית האנשים אשר מזוהים עם תאוות הבצע שהביאה למשבר הכלכלי האחרון – הם דווקא בני דורות קודמים – עוד נקודה למחשבה). דו"ח של ענקית הייעוץ PricewaterhouseCoopers העוסק בעולם העבודה בשנת 2020, טוען כי בשנים הקרובות אחת מהמגמות עיקריות בקרב ארגונים תהיה התפתחותה של "אכפתיות ארגונית" – התפתחות מצפון חברתי בקרב ארגונים ושיקולים כגון: אחריות חברתית, דאגה לסביבה, קיימות ושינויי אקלים כגורמים המניעים ארגונים לפעול לאור דרישות הצרכנים בנושאים אלו.

אז עם מה אנחנו נשארים בנוגע הדור? לגבי התקופה? האם כדברי דמותו של אהוד יערי ב"ארץ נהדרת" – "מה שהיה, לא יהא עוד?" (או לחילופין, אולי "מה שהיה, הוא שיהיה…"?). סקירת המחקרים והתחזיות, מעלה מספר היבטים המאפיינים את הדור ואת התקופה הנוכחית:

1. אגו חזק – יש שיגידו עד כדי נרקיסיסזם, אבל אין ספק שהרצון הטבעי לביטוי עצמי הולך ומתממש באופן מוגבר בתקופה הנוכחית ובייחוד בקרב בני הדור הצעיר. הטכנולוגיה מאפשרת את המימוש של הרצון הזה באמצעות אינספור דרכים להעלאה ופירסום של תוכן אישי – בלוגים, סרטוני YouTube, תמונות אינסטגרם, עמודי פייסבוק וכד' ומשפיעה על הרצון ההולך וגובר לקבלה עצמית ולצידה הולך וגובר כוחן של תנועות המעמידות את זכות הפרט במרכז.

2. עיסוק אינטנסיבי במשוב והערכה – שטף המידע והצפת התוכן הופכים את המשוב לכלי הכרחי למתן מענה לשאלה עד כמה ניתן לראות את העיסוק הה בתוכניות הטלויזיה הפופלאריות אשר סוגיית המשוב היא בליבת העיסוק שלהן – מאסטר שף, The Voice, כוכב נולד ואף הישרדות והאח הגדול בדרכן.

3. הסתגלות טכנולוגית מהירה – זהו איפיון גם של דור וגם של התקופה – חידושים טכנולוגים מופצים ומוטמעים במהירות רבה יותר מאשר בכל תקופה אחרת, הטכנולוגיה נהפכת לסביבה אליה גדלים ילדים, תינוקות לצד אנשים מבוגרים לומדים במהירות להשתמש במכשירי אייפד וטאבלטים.

baby ipad

4. הצורך במנהיגות – לכאורה זוהי נקודה טריוויאלית, אבל חשוב לציין אותה. הטכנולוגיה אומנם מקלה על יכולת ההתארגנות, הצורך במתווכים נדמה כהולך ופוחת,  ולעיתים אף נדמה כי הנה הגענו לעולם השטוח ולקץ המנהיגות. אבל כל אלו מטעים, לפחות לגבי הצורך במנהיגות. דווקא לאור ההתארגנויות הרבות ושטף הצרכים שמחפשים לבוא לידי ביטוי, יש גם צורך במנהיגות. היא אומנם נראית מעט אחרת מאשר בדורות הקודמים, בהתאם לאגו החזק המאפיין את התקופה ואת הדור, יש הסכמה על הדגש שאמור להיות על האותנטיות ולא על רשימת תכונות מוגדרת מראש. המנהיגות בדור הזה חייבת להיות מחוברת להקשר בו היא פועלת ולשלב בין החזון לבין המעשה המוביל למימושו.

אם כל אלו משותפים לדור, מדוע נדמה כי הוא מאופיין ברעות החולות שהוזכרו קודם לכן, אלימות, חוסר אכפתיות, נתק בקשר הבינאישי, יכולות פיזיות מוגבלות וכד'? זוהי שאלה מעניינת לדיון – יכול להיות שיש כאן נטיה טבעית של בני דורות קודמים לחשוש משינויים ובהתאם לכך לראות את הסכנות של בני הדור החדש, יכול להיות שזו הטיה שכיחה בקבלת החלטות על סמך תצפיות – אנחנו זוכרים יותר את האירועים החריגים ונותנים להם משקל יתר יתר. וייתכן שאכן רב הדומה על השונה והמשפט הנודע של סארטר (בן דור ה-…) מתוך המחזה "בדלתיים סגורות" – "הגיהנום הוא הזולת" נכון גם לדורנו אנו –  רק שהפעם הזולת הוא הדור הצעיר ותיוגו כ"גיהנום" משחרר מהצורך להתמודד איתו.

למי שקרא עד לכאן מגיע גם להתפנק בשני קטעי YouTube (אי אפשר בלי…) – ראשית הפרסומת המצויינת של מיקרוסופט אשר מזכירה לנו איזה טכנולוגיה הייתה קיימת בשנות התשעים:

והסרטון החביב הבא שמשדך בין משה רבנו לפייסבוק ותוך כדי מהווה פרספקטיבה מעניינת על מנהיגות והיכולת לחולל שינוי בעידן הנוכחי:

על כתיבה יצרכנות ועוזי וייל – עידכון

היום בצהרים פתחתי את תיבת המייל שלי ומצאתי בה את התגובה הבאה ממתינה לאישור – "ועכשיו כשהוא יצא בהוצאה גדולה אתה לא מרגיש מרומה? שלא לומר קצת אידיוט?". אני מודה שבהתחלה לא הבנתי במה מדובר – הרי קניתי את הספר של וייל כשאני יודע שאני משלם יותר ממה שאשלם בחנות (אם כי לא בהרבה). למה עשיתי את זה? – א. כי יש לי פטיש לספרים חתומים, ובניגוד לאריאנה מלמד (ראו בהמשך), אני לא גר במקום שמאפשר לי להגיע לירידי שבוע הספר ולקנות את הספר גם בהנחה וגם בחתימה. ב. כי רציתי להיות חלק מתהליך שמדלג על מתווכים ולקנות ספר ישירות מסופר שאני מעריך ונהנה שנים רבות מכתיבתו במדיות השונות נראה לי אחלה רעיון.

אני עדיין מאמין בשני הדברים האלו ולכן תשובתי לתגובה היא לא ולא (ובעיקר לא מרגיש אידיוט, לפחות לא בגלל ההחלטה הזו בחיי). במהלך הערב גיליתי שהתגובה הזו היא ביטוי לסערת רשת מלאת טענות לגבי ההתנהלות של וייל. מישור אחד של טענות הוא לגבי העובדה שחלק ניכר מהאנשים לא הצליחו להבין שהספר יצא בהוצאת ספרים גדולים ממילא, גם ללא תמיכתם ואילו המישור השני מעלה את הטענה שהבקשה של עוזי וייל לכסף למימון הפרוייקט, הגיעה בשלב שהספר היה גמור, כך שהוא אומנם הרוויח מהמימון, אבל מבחינת סדר הזמנים לא הגיוני שהכסף שנצבר הוקדש במישרין לסיום הספר.

אני אתן לקוראים לשפוט בוויכוח מי צודק – הנה כמה מהפוסטים היוצאים נגד עוזי וייל – אריאנה מלמד ואסתי סגל והנה התגובה שלו. (ובנוסף קישור לדיווח בחדר 404). אבל כמה מחשבות שלי על הנושא –

א. האינטרנט והטכנולוגיה שמאפשרת מימון ציבורי הן פלטפורמות. אין כאן שינוי של סדרי עולם – לסופר צעיר ולא מוכר היה קשה לגייס מימון בעבר, וגם בעזרת המימון הציבורי לא יהיה לא קל. בהיבט הזה, אכן למי שחזק ומפורסם יהיה קל יותר לדלג על מתווכים מאשר למי שלא. עולם אכזר.

ב. בהמשך להערה הראשונה המימון הציבורי הוא לא גן עדן של תום לב, הוא ימשיך להיות כפוף למניפולציות, תרגילים שיווקיים ושאר ירקות. למה? שוב מצד אחד טכנולוגיה, מצד שני טבע האדם.

ג. הקשר הישיר הוא דו צדדי – וייל בהקשר הזה נהנה גם מהדבש של אלו שתמכו בו, שיתפו ושילמו אבל גם מהעוקץ בדמות פוסטים ארסיים ותגובות נאצה בפייסבוק. קשים הם חיי האמן – גם זה לא השתנה.

ד. ימשיך להיות מעניין.

מעשה בחמישה חלומות – על כתיבה, יצרכנים ועוזי וייל

לפני כמה ימים קניתי את הספר החדש של עוזי וייל – "חמישה חלומות". פרט לעובדה שספר של עוזי וייל, ביחד עם ספר השירים החדש של רוני סומק והכתיבה הפופמדעית של דן אריאלי, הוא מבחינתי מסוג הדברים ששווה לצפות להם, אני מציין את הרכישה כאירוע ייחודי, עקב העובדה הפשוטה שזו הפעם הראשונה שאני קונה ספר שעוד לא נכתב. הקנייה התאפשרה כיוון שוייל הכריז בעמוד הפייסבוק שלו כי הוא ישלים את כתיבת הספר רק אם הוא ידע שיהיו לו אלף קונים אשר מוכנים לקנות את הספר ישירות ממנו – בצירוף חתימה או הקדשה אישית. (למי שרוצה לקרוא עוד על הפרויקט, ולקניית הספר ראו ב- http://www.headstart.co.il/project.aspx?id=1125). מהרגע שבו הכריז וייל על הפרויקט, עברו פחות מ- 24 שעות והוא הגיע לסכום היעד, כך שהספר אכן יכתב ויצא לאור.

ההישג הזה מביא לידי ביטוי מאפיינים עכשוויים המתקשרים לתרבות, צריכה וטכנולוגיה בעת הנוכחית וביניהם שימוש ברשתות חברתיות לשיווק וקיום קשר ישיר בין היצרן לצרכן ללא מתווכים (כגון הוצאה לאור, חנויות ספרים). אולם, בעוד כאשר חברות ענק כגון אורנג' ותנובה מנסות לנצל את אותן מאפיינים לצרכיהן הן מתנפצות על מהפכות קוטג' או שיתופים בסיפורי זוועה על איכות השירות אותו הן מספקות, הפרויקט של עוזי וייל הצליח בזכות השילוב של מספר גורמים נוספים:

בניית אמון – למרות שוייל הוא כותב מוכר יחסית, אשר כבר הוציא לאור בהצלחה כמה ספרים ותרגומים ("ביום שבו ירו בראש הממשלה", "אושר", תרגומים לספרי שירה של מארק סטרנד וריימונד קארבר ועוד מיני תרגימא) כבר למעלה משנה הוא מפרסם קטעים קצרים והומוריסטיים בפרופיל הפייסבוק האישי שלו. מעבר לעובדה שלדעתי הקטעים האלו הם מופת של שנינות וסאטריה מהודקת, כל אחד יכול להיות חשוף אליהם ללא עלות. הכתיבה הזו לא נוצרה למען רווח כסף עתידי, אלא מתוך אהבה גדולה למלאכה ולמילה הכתובה. קל מאוד לזהות כשמישהו פועל מתוך אהבה וזה מוביל לסעיף הבא

כנות – לכאורה, אין הרבה מה לכתוב על הטקסט או הסירטון שמלווים את הבקשה של וייל למימון. טקסט ישיר, רזה, מגיע מהר מאוד לשורה התחתונה – אני צריך זמן שעולה כסף. אבל נסו עכשיו להיזכר מתי ראיתם טקסט כל כך כנה בפרסומת – אין כאן פומפוזיות מהסוג של – "עוזי וייל – מחבר אנשים", אין יצירת תדמית של קריאת הספר בחוף שקט ותכול מים ואין כאן לא דוגמנית יפה לבושה חלקית ולא סצנה של חיבוקים מרגשים בשדה תעופה של מדינה מזרח תיכונית. מסתבר שמי שנותן קרדיט ללקוחות שלו, הם נותנים לו קרדיט בחזרה. אה והערה חשובה – הכנות עובדת כי היא אמיתית, אף אחד לא חושד שוייל נוסע במכונית מפוארת או שהוא מיליונר שמחפש עוד מקור מימון.

חדשנות – וייל הוא הסופר המוכר הראשון שמנצל את הפלטפורמה של Head Start, לאור ההצלחה הזו אין ספק שיהיו עוד סופרים בעקבותיו. אבל גם אין ספק שבחלוציות הזו יש רווח גדול.

נגיעה אישית – כבר לפני יותר משני עשורים, אלון אולארצ'יק כתב את המשפט הנפלא "אני בחור אנלוגי בעולם דיגיטלי" ונתן ביטוי לתחושה האישית של דור שלם. העולם נהיה טכנולוגי יותר ויותר, הפלטפורמות הופכות לדיגיטליות, נציגי שירות מועברים למערכות מענה אוטומטיות (הקש "1") ועדיין למרות כל אלו, ואולי בזכותם – הולך וגובר הרצון ליחס אישי, לרגש האנלוגי. וייל יכול היה להציע רק עותק דיגיטלי מהספר. זה היה עולה לו ופחות ואני מניח שבנוסף עבורו זה היה גם מקל על העיסוק הכרוך בהוצאה פיזית של הספר. אבל, אין ספק שהנגיעה האישית בדמות חתימה, הקדשה או סירטון מהווה גורם משיכה אטרקטיבי בעולם הדיגיטלי האופף אותנו.

יצרכן – (Prosumer) – את המושג יצרכן, חיבור של המילים יצרן וצרכן, טבע לראשונה אלווין טופלר בספרו "הלם העתיד" על מנת לתאר את את שותפות הצרכן בתהליך היצרני. אם פעם הייתה הפרדה ברורה בין השניים היצרן היה מייצר והלקוח צורך, הרי שבשנים האחרונות ההפרדה הזו הולכת ומטשטשת והלקוח מוצא את עצמו משתתף בשלבים היצרניים (ובמקרה זה שלב המימון). ה- YouTube הוא דוגמה נוספת ליצרכנות – מי שמייצר את התכנים גם צורכים אותם. השותפות הזו של הצרכנים בייצור לא הייתה אפשרית ללא שקיפות – כל הפרויקט שקוף למשקיעים בו – מהו סכום היעד, כמה השקיעו, באיזה אופציות ומה מקבלים בכל אחת מהאפשרויות. זה אולי לא נשמע הרבה, אבל המשוב שמתקבל מסייע לחיבור ולתוצאה הסופית. בנוסף יש כאן את אותו אלמנט רגשי שדן אריאלי הגדיר אותו כ- "אפקט איקאה" ומתבטא בנטייה שלנו להיקשר למוצר אשר השקענו ביצירתו – כל מי  שהשתתף בפרויקט, יזכה לדעת שהרומן "חמישה חלומות", נכתב, (גם) בזכותו.

ולסיום כמה מילים על מה הלאה – האם המקרה הזו הוא אבן דרך לשינוי בדרך שבה אנחנו מייצרים? צורכים תוכן? משלמים עליו? או קוריוז חד פעמי בזכות צירוף מקרים של חדשנות, כישרון ועיתוי? – האופטימיים יראו זאת כניצחונו של האדם הקטן על פני התאגידים, הוכחה שבעזרת יצירתיות, טכנולוגיה מאפשרת ויכולת אפשר לנצח את השיטה, את המתווכים, את כל מי שלא ממש מוסיף ערך לתהליך היצירה. הפסימיים – יקשו ויטענו שהצלחה כזו אפשרית רק למי שכבר הצליח, למוכר ולידוע ולא לסופר שמחכה שיגלו אותו ולמרות הכל עדיף להיות מנכ"ל תנובה מאשר סופר עצמאי. ועוזי וייל? – הוא בטח היה מתחבר לאמירה של המשורר פיליפ לארקין, אותה הוא ציטט באחד מהגיליונות של "השער האחורי" ז"ל בעיתון "העיר"  – "אני לא רוצה אושר, אני רק רוצה לכתוב".

הנה משוב ומה נעים – על פייסבוק, The voice, ושיחות משוב

ב- 2003 כתב אדוארד טאפט (Edward Tufte), פרופסור אמירטוס למדעי המדינה ומדעי המחשב באוניברסיטת ייל (מסוג השילובים שאפשר למצוא רק אצל האמריקאים) מאמר פרובוקטיבי וקצר במגזין Wired תחת הכותרת המסקרנת –"Power Point is Evil". הטענה של טאפט הייתה פשוטה – השימוש בתוכנת המצגות החביבה לכאורה, גורם נזק ליכולות הקוגניטיביות שלנו, הופך מידע מורכב לפשטני ופוגם במיומנות הבסיסית של חיבור משפטים וביסוס טענה באופן שאינו מפורק לנקודות נפרדות. בשנים לאחר מכן, ניסו ארגונים רבים להתגבר על הסכנות במצגות באמצעים שונים ומשונים – חלקם באמצעות הקפדה על כתיבת מסמכים במקביל וחלקם באמצעות איסור על שימוש במצגת בחלק מהדיונים. למרות שקשה לומר שמאז המאמר פחת השימוש ב Power Point, הרי שעיקר תרומתו היה בהעלאה למודעות את ההשפעה שיש לטכנולוגיה על תהליכי חשיבה וקבלת החלטות.

בדומה ליכולות הקוגניטיביות אשר נשחקות בעקבות השימוש המוגזם ב- Power Point, הרי שניתן לזהות גם בשחיקת אחת מהמיומנויות החשובות ביותר בתקשורת הבין אישית, היכולת להעביר משוב באופן מוצלח, כזה שמצליח להיות משמעותי וליצור שינוי ולא רק לומר את הדברים, את עקבות הטכנולוגיה העכשווית. לכאורה השימוש ההולך הרווח באפליקציות web 2.0 המאפשרות הדדיות ותקשורת של רבים אל רבים מרחיבות את השימוש בכלי המשוב. אחת הסיבות המשוערות לפריחתם של בלוגים בכל רחבי הרשת (כגון זה הצנוע) היא קבלת המשוב הברור – כמה קראו את מה שנכתב בבלוג. כל מי שאי פעם העלה תמונה או פוסט שנון לפייסבוק מכיר את תחושת ההישג המענגת עם כל "Like" שנוסף. כל אלו מדגימים את המשמעות בסיפוק הצורך האנושי והבסיסי במשוב, אולם לצד זאת הם מנוונים את היכולת להעביר משוב מלא,  מורכב ומקיף, כזה שיוצר שינוי בהתנהגות, מלמד את האיך ולא רק את המה. השימוש בכפתור ה- "Like" בפייסבוק, מהווה משוב שטוח וחד מימדי – אם הוא קיים הוא מעביר באמצעות מילה אחת – "אהבתי", מגוון רחב של תחושות – אהבתי, צחקתי, התחברתי, גם לי לחשוב וכן הלאה. לעומת זאת, אם הוא לא קיים הוא יכול לומר "לא אהבתי" או "לא ראיתי" או כל מה שלא נכלל תחת הכותרת "אהבתי". בנוסף לכך, לעומת הכפתור הזה, לא קיים הכפתור ההפוך – Dislike, ולא בגלל שמישהו שכח להוסיף את האופציה הטכנולוגית. פייסבוק מצד אחד, הדגימו כאן את האמביוולנטיות שיש לכולנו לגבי משוב – אנחנו מאוד שמחים לקבל אותו כשהוא חיובי כמובן ומצד שני, נתנו לנו גם את האופציה להימלט מלומר אם משהו מפריע לנו.

לאחרונה, במהלך צפייה בתוכנית "The Voice" (כאן המקום לציין שלצד אהבתי הרבה לזמר, שירה היא לא אחד מהתחומים החזקים שלי ולכן אני מניח שהתוכנית מסבה לי עונג רב, לצד תחושה של השתאות מהיכולות המוצגות בה), שבתי ונזכרתי במאמר של טאפט, בעיקר בקטעים שבהם מצולמים המנטורים נותנים משוב לזמרים הצעירים. הדרך שבה דיברו המנטורים, שפת הגוף, המילים בהן הם בחרו להשתמש, כל אלו הדגימו את ההבדל שבין משוב עשיר ומלא כוונה לבין לחיצת "Like".

שימו לב לקובי אוז בקטע הבא – הוא אינו מחכה לסוף השיר אלא מיד פותח בשיקוף וממנו עובר להצעה קונקרטית לשיפור המצב:

המתודה של שרית חדד היא שונה – היא לא מתייחסת לקונקרטי, אלא היא מזהה את המצב הכללי, ה- State of mind של המועמדת אשר משפיע עליה בביצוע. בדומה לקובי אוז גם היא מציעה פתרון, הפעם תוך ניסיון שיתוף המועמדת בדרך, אבל הוא אינו מוכוון לקונקרטי אלא לשינוי מהותי יותר:

יובל בנאי ושלמי ברכה נוקטים בדרך שלישית, לאחר פתיחה וחימום קל  (מה שלומך? איך היה?), משקף בנאי את ההתנהגות של המועמדת בצורה זהירה בבחירת המילים אך נוקבת מבחינת המשמעות, המסר אליה – אומנם אמפתי אך עם זאת ברור וחד. בסדנה שערכתי לא מזמן השיבו מרבית המשתתפים כי מבין השלושה ההעדפה שלהם היא לקבל משוב מיובל בנאי. אין ספק שהעברת משוב מוצלח היא אומנות, אולם אין ספק שהיכולת להקרין אמפתיה, לזהות את שורשי ההתנהגות ולשקף אותם ממקום אוהד וחד, אך שאינו מטיף – הן אבני יסוד באומנות הזו.

ובקיצור – אם אהבתם – תלחצו על "לייק", אם אתם רוצים לתת משוב – יש אפשרות להגיב כאן למטה 🙂

כנס איפ"א 2013 – יעוץ בעידן דיגיטלי – סיכום הרצאות היום הראשון

 

דברי פתיחה – אופיר צ'רניאק

אחד מהמוטיבים המרכזיים בסקייפול, הסרט האחרון והמצוין בסדרת סרטי ג׳יימס בונד, הוא פער הדורות המתקיים בימים אלו. דוגמה מרכזית לכך מתרחשת כאשר בונד מוצא את עצמו מונחה על ידי Q, איש הפטנטים הצעיר ממנו בכארבעה עשורים, אשר מסביר לו כי בעזרת מחשב, בעודו יושב בפיג׳מה הוא יכול לגרום יותר נזק מאשר בונד יצליח לבצע במהלך שנה של פעילות שטח. לא זה המקום לגלות את סוף העלילה בסרט, אבל בהחלט ניתן לרמוז כי לפחות לאור התסריט, מוקדם עדיין להכריז על מותם של האמצעים המסורתיים בהם עשה בונד שימוש לאורך חייו.

העיסוק בפער הדורות בסקייפול אינו מקרי. לאורך חמישים שנות סרטי ג׳יימס בונד היה בהם ביטוי לנושאים תרבותיים וחברתיים רלוונטיים לזמנם – המלחמה הקרה, הנשק הגרעיני, הטרור העולמי וכד'. ואכן, פער הדורות מעסיק היום, ייתכן ויותר מאי פעם – מנהלים, פסיכולוגים, הורים, אנשי חינוך וכל מי שנמצא באינטראקציה עם בעלי סמארטפונים, משתמשים ברשתות חברתיות, צופי Youtube ובעצם, את כולם. בהתאם לעיסוק של בונד בשאלת פער הדורות ומידת הרלוונטיות של כליו לעולם של היום, נושא כנס איפ"א השנתי היה יעוץ ארגוני בעידן דיגיטלי וסביבות משתנות.

הרצאת הפתיחה המצוינת של פרופ' שיזף רפאלי נתנה סקירה אנתרופולוגית רחבה ממבט הציפור, על רשתות חברתיות – היקפי השימוש, מנעד העיסוקים והשפעת הטכנולוגיה על הסדרים הקיימים, האופן שבו אנחנו עושים עסקים, מתקשרים, מפתחים ידע ואפילו האופן שבו אנו נהנים. לאחר מכן, בחלוקה למרחבים, ההרצאה הראשונה ומרובת הקהל של ד"ר הדס מינקה ברנד וצוות היועצים הארגוניים מאמ"ן עסקה במנהיגות בעידן הרשתי. ההרצאה סקרה דפוסים שונים של שימוש ברשת – חברתית וטכנולוגית בארגון המודיעיני ותיארה מקומות בהם היא נדרשות ומהותית לעומת מקומות (בעיקר ביחסים הבינאישיים) אשר רצוי שימשיכו להתנהל בדפוסים המסורתיים.

ההרצאה של אבישי לנדאו עסקה בניהול לפי ערכים וטענה לדמיון בהיבטים החשובים לדור ה- Y במקום העבודה לעומת הדורות הקודמים להם. הרצאת המרחבים האחרונה בה נכחתי הייתה של ד"ר ליאת בן דויד, אשר בין קריאות ביניים רבות (מידי), הצליחה להעביר את התובנה הפשוטה שאת הדברים בהם אנחנו מבינים, למדנו בהרבה מקומות שונים. מערכת החינוך היא לא אחד מהם. ואם זה כך אז מה בעצם התפקיד שלה? ההרצאה המסכמת במליאה אתגרה את יכולות הסיכום שלי ולכן היא מסוכמת עד מחציתה (לערך) ובעיקר עסקה בהיבטים הרלוונטיים למחלקות IT בארגונים השונים.

 כשיצאתי בערב מהכנס נזכרתי בזו שאמרה לי שהמילה Wise, נכון יותר אם הייתה נכתבת כ- Whys ואני חשבתי על זה שיכול להיות שאנחנו כבר כותבים על מקלדות יותר מאשר במחברות, משתמשים ברשתות חברתיות ולא במייל (ומי מדבר על דפוס?) וקשה לנו להיות ללא האייפון יותר משעה ביום, אבל עדיין החוכמה המסורתית לא השתנתה עם כל אלו, היא עדיין שמורה יותר למי שמסוגל לשאול את השאלות החכמות ולא לזה שמתיימר לתת את התשובות.

 

פרופ' שיזף רפאלי – נופלים ברשת או נאספים בה?

(שקפי ההרצאה נמצאים באתר – http://rafaeli.net)

הטכנולוגיה משמשת לצרכי תקשורת וחיבור בין אנשים. הפעילות המשמעותית ברשתות החברתיות מחייבת לתת עליה את הדעת על קצבי הצמיחה והמשמעויות. במהלך עשר השנים האחרונות, לדוגמא, אנשים לא באים לרופא על מנת שיאבחן אותם אלא על מנת שיסביר להם על מה שהם מצאו בגוגל. בדור של היום אתה מגיע לרופא אחרי שהתייעצת ברשתות החברתיות. מגוטנברג לצוקרברג. ההשלכות של הדיגטיזציה של מעבר מהדפוס אל המחשב הן כנראה יותר מרחיקות לכת מהמעבר אל הדפוס.

כמה נתונים על התפתחות הרשתות החברתיות – הניצנים הראשונים של רשתות חברתיות בארץ היה "חבר'ה" אם פייסבוק הייתה מדינה היא הייתה המדינה השלישית בגדולה בעולם. יש חמש מאות מיליארד דקות צפיה בפייסבוק מדי חודש. חמש מאות מיליאד צפיות בשנה בדפים של אחרים (על ידי אמריקאים בלבד). עשרים וארבע שעות וידאו מועלות ליו טיוב כלש דקה. 2 מיליארד סרטים נצפים ביו טיוב מדי יום. 4 מיליארד תמונות מאוחסנות בפליקר. ישראל נמצאת במקום הראשון בזמן המושקע בביקור ברשתות חברתיות. נכון ל- 2010 יש 3.3 מיליון משתמשים בפייסבוק (נתון מעודכן ללפני המהפכה הסלולרית).

המחקר של מילגרם על שש דרגות של הפרדה – האדם המרוחק ביותר ממני בכדור הארץ, רחוק ממני בשישה קשרים או פחות מכך. המושג מאז מלווה את תורות הניהול והייעוץ כבר חמישים שנה, אבל בעידן הרשתות החברתיות הוא כבר לא נכון. לפני 4 שנים הממצא ברשתות החברתיות היא הפרדה ממוצעות 5.28 קשרים ותוך שלוש שנים המספר הצטמצם באופן מהותי ל- 4.74 והיום אנחנו עומדים על 4.2 דרגות הפרדה. להתכווצות העולם, יש השלכות רבות – 1 מכל 6 אנשים שהתחתנו בשנה שעברה הכירו לראשונה דרך המדיה החברתית. המשמעות של "חבר" השתנתה ומקבלת מעמד אחר. 95% מהחברות משתמשות בלינקד-אין בגיוס עובדים. "קו"ח מרשימים, אבל מה כתוב עליך בפייסבוק?"

יש צמיחה מגוון רשתות חברתיות לכלל היבטי החיים – רשת לחובבי שתיית אלכוהול, רשת "כמוני" המיועדת למי שחולים במחלות כרוניות ובני משפחותיהם וכמובן שימוש ברשתות לצרכים פוליטיים וחברתיים. יש מגוון וכמות עצומה של רשתות חברתיות. פייסבוק מתחרה ברשתות אחרות כמו טויטר ולינקד-אין. ההנפקה של פייסבוק בשנה שעברה כנראה תשוחזר בהנפקה של טויטר. שלוש מאות מיליון סינים משתמשים ברשת שנקראת QQ. יש רשתות חברתיות שייעודן לשתף ולנהל יצירה של מסמכים כמו Dropbox לדוגמא. רשתות חברתיות שייעודן GPS ושיתופי מיקום. רשתות שמאפשרות לשאול שאלה קבוצת מומחים מוגדרת. רשתות שהעיסוק הוא שיתוף במשחקים, בוידאו, ורשתות שיעודן העיקרי הוא תיאום בין רשתות…

תשע נקודות שמחייבות הסתכלות בהשפעה של רשתות חברתיות על העולם: הטכנולוגיה מערערת, משנה את הסדרים בו נעשית פוליטיקה, רפואה, כלכלה, יחסי הורים ילדים, למידה, יחסי מנהלים ועובדים. במקרה הטוב היא גם מהרהרת, אבל בכל מקרה היא מאתגרת את הסדר הקיים בכמה מימדים – מימד האנונימיות, הזיהוי והפרטיות, כיוון שהיא מייצרת מבנים חברתיים מורכבים. בנוסף עולה שאלת ההשקעה – האם זמן שהושקע בפייסבוק הוא השקעה או בזבוז? שאלת הריכוז – האם הטכנולוגיה משנה את הענף המרכזי עליו עומדים הארגונים? פג תוקפה של הלינאריות – פיחוס, ברשתות חברתיות יש הרבה הזדמנויות לעקוף את הסדר ההירארכי המוכתב לנו – קנייה ישירות מהיצרן. מה יהיה על כל אלו שמתפרנסים מתיווך? שאלת המדידה והספירה – אם אפשר למדוד את הכל ולספור – אחרי מה צריך לעקוב? לאיזה צורך? (כמות לייקים? תמונות נצפות וכד'…). נושא חכמת ההמונים האם אנחנו מבקרים אותו ודוחים אותו או מאמצים אותו? האם זה האספסוף שצריך להזהר ממנו כי הוא טועה ב- Groupthink ועושה לינצ'ים או זה שמאפשר את קיומה של אנציקלופדיה חופשית ועדכנית בכל רגע נתון. מהי המדיניות הארגונית שלנו לגבי חוכמת ההמונים. שאלת המשחוק וההנאה – הגורמים המובילים לכך שאנחנו בפייסבוק הוא ההנאה והמשחוק. האם זה אתי לרתום את נטיית הלב הזו לארגון?

קריקטורת הכלבים שמסתכלים באינטרנט ב- 1993 – "באינטרנט אף אחד לא יודע מי אתה!…" ב- 2010 – "בפייסבוק יש לי 273 חברים שיודעים שאני כלב, השאר יכולים לראות רק את הפרופיל המוגבל שלי…" אנחנו עדיין לא יודעים איך הטכנלוגיה משפיעה על החיים. למה היא נקראת רשת? על שום שהיא משחק חביב ומטרה לבעיטות וחבטות, על שום שהיא רשת של חורים ונקובה ככברה. ברשת יש הרבה התעסקות במדידה וספירה, שאלות של בקרה ופיקוח (waze שומרת את הנתונים על כל מסלול שביצעת), פיחוס. שאלת עומק המידע שקיים ברשתות החברתיות,

ניתוח רשתות משמש באיתור הזדמנויות עסקיות, שימושים מודיעיניים, מציאת עבודה, בירור סטנדרטים, פרסום, יחסי ציבור, פיקוח על עובדים ו-"בלוני ניסוי". הדור שאימץ את הרשתות חברתיות כטבע שני צעיר בעשר שנים מהיושבים באולם (כנראה יותר…). איומים של רשתות חברתיות – פגיעה בפרטיות, פעם על כל מסך בעבודה היה סוליטר, היום זה מסך הבית של פייסבוק. האם הקיום של רשתות חברתיות גוזר מדיניות מיוחדת לגביהן? המושג האמריקאי הוא BYOD – Bring Your Own Device, השאלה של הגדרת מדיניות מקבלת מעמד אחר. המכשיר הוא של האדם, לא של העבודה. זה יוצר חדירות לארגון שלא הייתה לה תקדים. בחברה החרדית – החיבור לאינטרנט הוא תועבה – זה ביטוי למה שמנהלים שאינם חרדים צריכים לחשוב עליו. עיסוק בשאלה מה אמורים לעשות ארגונים – להתיר גישה? לחסום? לעקוב אחר שימוש? כיצד לאכוף את הכללים? משרד החינוך אסר על מורים להיות חברים של תלמידים בפייסבוק – בפועל האיסור הזה לא ממש מועיל. יש ארגונים שהגישה שלהם היא הגנתית – לאסור, לסגור, להכחיש, לטמון את הראש בחול. עד כמה הגישה הזו יכולה להצליח לאורך זמן? גישה התקפית – לרתום את הרשתות החברתיות לצרכי הארגון ומותגיו.

בבליוגרפיה – מחוברים – כריסטאקיס (עברית), הגישה המתטית – ברבראסי, Network and Netplay.   

 

מנהיגות בעידן רשתי – ד"ר הדס מינקה ברנד

מאפייני החשיבה הרשתית – הרשת היא סביבה מבנית המעניקה אילוצים והזדמנויות ליחיד רשתות מקשרות בין שחקנים ובין אשכולות. לרשת חיים משלה – גדולה מסכום קשריה. הקשרים הינם ערוצים להעברת משאבים סמליים וחומריים הקשרים לרוב א-סימטריים. התנהגות השחקנים היא תוצאה של אילוצים מבנים. שחקנים מעצבים את הרשתות שלהם, אך גם מעוצבים על ידן. זיהוי הרשת החזקת תפיסה ויזואלית שלה קריטיים להבנת הארגון.

הווב 2.0 – יושב על הרשת, מעבר מאיטנרקציה של מאחד לרבים לאיטראקציה של מרבים לרבים. חוק מטקלף – ככל שרבים המשתמשים ברשת, עוצמתה עולה. חוק מור – הכפלת קצב עיבוד המידע. נקודת מפנה של גלדוול – מהי אותה הנקודה בה המציאות המתפתחת בעולם הוירטואלי הופכת למציאות בעולם הפיזי. רעיונות השואבים השראה מהחשיבה הרשתית – קשרים חזקים, קשרים חלשים וחורים מבניים. הדבקה "עודד שיעתיקו", שיתוף ולא "שליטה", קצב ההפצה וההתפשטות (חוק מטקלף), חכמת ההמונים, יצרכן – הצרכן היצרן, כוח הקצוות וכח הזנב.

מה המאפיינים שנדרשים מהמפקד על מנת לבצע את משימתו על הצד הטוב ביותר בעידן הרשתי? הארגון הצבאי הוא ארגון הירארכי ריכוזי, אשר נוטה לעבוד בשיטות מסורתיות. שלושה מרחבים לפיקוד בעידן הרשתי –

א.  מרחב המפקד פקוד – לא הרבה השתנה במרחב הזה, הפרט צריך עדיין את תשומת הלב האישית, האחד על האחד. המרחב הזה נשאר מאוד מסורתי וכנראה שיהיה קשה לשנות אותו. לעומת זאת, אין הפרדה בין עולם העבודה לחיים האמיתיים. האם מאשרים חברות למפקד/פקוד בפייסבוק?

ב.  המרחב האורגני – המפקד והמסגרת הכפופה לו. גם בדירקטיבה הזו יש הרבה מקום והשפעה לרשתות המפקד הוא כבר לא האוטוריטה המקצועית הבלעדית. המקצועיות של חייל היא לעיתים רבות רבה יותר מאשר של מפקדו. התפקיד הופך להיות מכווין, מקבל החלטות. לא שולט על הידע ולא המומחה היחיד.

ג. המרחב הרשתי והבין רשתי – חיבורים בין יחידות. המשימות הופכות להיות מורכבות ומסובכות והרבה משימות אי אפשר לזרוק מקצה לקצה. מפקדים מוצאים את עצמם ככינור שני. השינוי העיקרי חל המרחב הזה.

עקרונות הרשתיות הבאים לידי ביטוי בתהליך התכנון האסטרטגי – הידע נמצא בכל מקום ולא בידי המנהיגות הפורמלית. הרחבת הרשת כפעולה פרואקטיבית יוצרת הזדמנויות. שליטה באמצעות מיסוד הרשתיות והבטחת העברת המידע. המשתתפים הם יצרני התוכן, פיתוח הידע ע"י השחקנים. האתגר המרכזי בתהליך התכנון האסטרטגי הוא ליצור תהליך תכנון שיכיל את הידע המצוי בארגון במציאות שבה הארגון נדרש לקבל החלטות.

תהליך השולחנות – מסגרת לתכנון ומימוש המאפשרת ראייה אינטגרטיבית ומעודדת שיתוף ותיאום דרך  שולחן א' – הגדרת היעדים המודיעיניים והתפוקות הנדרשות. שולחן ב' הגדרת היעדים הטכנולוגיים ובניית מפות העשייה. שולחן ג' – כינוסי תוכנית העבודה היחידתיים. השולחנות פתוחים – כל אחד ביחידה יכול להצטרף לתהליך.

שיטת העבודה – מפקדת היחידה מגדירה את המצפן על ידי בחירת הנושאים לשולחנות השונים. ענף תכנון ביחידה מתווה את המסגרת לתהליך. בכל אחד מהשולחנות יש את השתתפות של כל אחד מהגופים. כל שולחן מנוהל על ידי אל"מ ומעלה, נמצאים בו אל"מים עמיתים ואין הירארכיה פנימית בתוך השולחן.

אבולוציית התהליך – שלב א' – ריבוי שולחנות, שולחן לכל פועל ועיסוק רב בפוליטיקה הארגונית. שלב ב' – השולחנות מקבלים שיניים, ראשי השולחנות מקבלים סמכות לקבלת החלטות ולחלוקת משאבים.

יחידה צבאית כסיפור מקרה – הרשת הצבאית היא רשת סגורה – היחידה יצרה מנגנונים טכנולוגיים בדומה לרשת האזרחית לשיתוף בידע. גוגל יחידתי, בלוג יחידתי, פייסבוק יחידתי וכן הלאה. 8200 כיחידה ששמה את עצמה בחזית הטכנולוגיה, סימנה מטרה של לתת למשרתים להרגיש בבית מהבחינה הטכנולוגית. יש את הויקיפדיה האזרחית בתוך היחידה (מורדת Offline). מעבר לזה יש את מערכת Siki מערכת הויקיפדיה היחידתית – מערכים מודיעניים, טכנולוגיים ועד לערכים מנהלתיים. לטענת המרצה, הפחית את הזמן המושקע בתהליך החפיפות. הפייסבוק היחידתי – בעל אפליקציות, סרטונים, כתיבת סטטוסים. משמש לצורך התארגנות יחידתית, הבלוג היחידתי – בלוג מודיעיני, טכנולוגי, בלוג כללי. יוצר מתח של כמה לאפשר לחיילים להרגיש בקדמת הטכנולוגיה. פורומים שונים. בלוג לקורס וכד'.

אתגרים למפקדים – נושא המידור, צנזורה אל מול בקרה עצמית, בקרת פעילות – כמה זה בזבוז זמן וכמה זה השקעה. מייצר מנהיגות אחרת.

מדידה בעידן הרשתי – יחידת המידה שלנו, פריזמת ההסתכלות היא האדם הבודד. שירות הוא תהליך חד צדדי – יש ספק שמספק ולקוח שלוקח. אדון ומשרת. הפרמטר שהכי מנבא נאמנות לקוחות – הוא האם תמליץ לחבריך על המוצר או השירות? המדד הזה מבטא את טשטוש הגבולות. הלקוח מצורף לשרשרת השיווק שלנו. הסקר שבנו למדידת התוצר המודיעיני לא תיאר את המציאות. יצרנו שלושה מדדים שונים – סט המדדים הראשון הוא האינטראקציה – איך מתבצעים הקשרים, תדירותם – כמה דיונים משותפים יש? הסוג השני של מדדים – שיתוף והנגשה – כמה אתה פתוח למערכות, נגיש למידע וכד'. סוג שלישי – מדדים קשיחים אשר בודקים את אפקטיביות התוצר (מספר השימושים למידע מודעיני).

  

מה שחשוב באמת לדור ה- Y – אבישי לנדאו

בחירת הערכים על פי קלפים. המשחק מוציא מאנשים את האמת. איפה הפערים הגדולים בערכים שחשובים לי? האם ערך שאין בו פער מפריע לי לצמצם את הפער בערכים האחרים? הציר האדום הוא הציר הכלכלי פרקטי, הציר השני הוא האתי-מוסרי-חברתי והציר השלישי – הוא הציר החברתי. זיהוי ה- DNA של ארגון או אדם נעשה מהמאקרו למיקרו.

הצורך במשוב תמידי ושאר מאפייני דור ה- Y הם מיתוסים שצריך לנפץ. ההבדלים בינהם לדורות הקודמים זניחים בכל הנוגע לתפיסותיהם ולערכי עבודה. כל הדורות מעדיפים עבודה עם עניין ואתגר לפני שכר ויעזבו את מקום העבודה אם היא לא תהיה מעניינת, אם היחסים יהיו גרועים, או אם לא יהיו אפשרויות פיתוח. רק 5% – 8% יעזבו בגלל כסף כקריטריון ראשון.

 

מגה חיים בעולם סינגולרי – ליאת בן דויד

מה מרגישים כאשר אומרים "טכנולוגיה"? – מסבך את החיים? מייפה אותם? קסם? ישנן שתי אסכולות בהתייחסויות לטכנולוגיה – הראשונה – שמה במרכז את התוצר – מכשירים, ארטיפקטים. אסכולה שניה מתארת את הטכנולוגיה כתהליך – ספירלי, תמידי, ייחודי לאדם אשר באמצעותיו הוא מרחיב את יכולותיו הביולוגיות. יכול לשוט, לטוס, להרחיב את הראייה. הטכנולוגיה עצמה לעיתים קיימת אצל בעלי החיים (למשל נמלה אשר עושה חקלאות) אבל בניגוד לבעלי החיים אצל האדם יש התפתחות מתמדת.

קצב השינוי בעולם במאה השנים האחרונות, מעולם לא היה גבוה כל כך. רוב החללים במלחמת העולם השנייה מתו מזיהום. הטיסה של האחים רייט ארכה כשבע שניות לאורך 3 מטרים בלבד.

סינגולריות – מושג אשר בא מעולם החורים השחורים. הנקודה בקרבת החור השחור אשר ברגע שאנחנו עוברים אותה האקסיומות וחוקי הטבע משתנים ללא הכר. דוגמה לכך היא חומרי הננו – שינוי של תכונות החומר בגודל הננו שלו לעומת גודל גדול יותר. תחום הרובוטיקה (BigDog – רובוט לנשיאת משאות כבדים ועד ללוכדי וירוסים). ביולוגיה מולוקולרית – מתאים רגילים לתאי גזע – תאי העובר הראשוניים אשר מהם ניתן לפתח כל סוג של תא (רקמות, דם וכד') ובחזרה. את הקצב הסינגולרי רואים בכלל תחומי החיים פרט לשניים – ההתמודדות הרגשית – תוחלת החיים עולה מאוד, איך מתמודדים איתה בהיבט הרגשי – זוגיות ארוכה יותר, חיי פנאי וכד' תחום נוסף שכמעט לא השתנה הוא החינוך. כיתות נראות אותו הדבר. מורה מלפני מאה שנה, נכנס לכיתה מאוד דומה היום. (דו"ח מכון טאוב). דרושה תפיסה אחרת של עולם החינוך. יש התחלות לכך בעולם המערבי המודרני אבל זו בעיה המאפיינת את כלל העולם המערבי.

כדי לחשוב מחוץ לקופסה בהיבט מערכות החינוך, צריך קודם כל להכיר את הקופסה – מהן הנחות היסוד ולאן אנחנו רוצים להגיע. כל מערכות החינוך הפורמליות הוקמו בעקבות המהפכה התעשייתית על מנת לספק פועלים לתעשיה. כך נבנו מערכות החינוך – כפסי ייצור. מהי מטרת החינוך? הקניית ידע, הכשרת אזרחי העתיד, פיתוח מיומנויות חשיבה ועשיה, אינדוקטריניזציה של ערכי החברה.

החינוך היום אמור לפתח יצירה של התנסויות מתפתחות (אבולוציה) ומכוננות (רבולוציה) בתהליך החינוכי. את זה אנחנו לא עושים מספיק. השילוב של השניים הוא קריטי. בניית תהליכים מתפתחים – קונסטרוקטיביזם – מה אני מבין היטב? איך הגעתי להבנה הזו? איך אני יודע שאני מבין את זה? מה אני עוד רוצה להבין על הדבר הזה? ברוב המקרים מה שאנחנו מבינים היטב לא קשור למה שלמדנו בבית הספר. אנחנו מגיעים להבנה על ידי התנסויות, מבינים שהגענו להבנה באמצעות משוב ותמיד יש עוד משהו שאנחנו רוצים להבין באותו התחום. הבנה היא יכולת לעשייה גמישה – יישום של ידע, מיומנויות ותפיסות וליישם אותם בסיטואציות חדשות. ב. מחוויות מפתח לנקודת מפנה – יצירת חוויות מכוננות.

 

להיות מנהיג דיגיטלי – פרופסור ישע סיוון

העולם הטכנולוגי מפסיק להיות עולם טכנולוגי ומתחיל עולם חדש שנקרא עולם טכנולוגי עסקי בעל השפעה על הארגון. פעם הטכנולוגיה הייתה אמצעי להשגת מטרות הארגון, ואילו היום היא המהות עצמה של הארגון. מנהלי ה- IT מוחלפים באנשי עסקים.

עשר הנקודות המבטאות רעיונות מכוננים בהשפעה של טכנולוגיה על ארגון.

כל ארגון עובר את המעגל האסטרטגי הוא צריך לפתח אסטרטגיה עיסקית – להסתכל מה קורה בחוץ, מה קורה בפנים ולהחליט מה הוא רוצה לעשות, לבצע ולעשות על כך פיקוח ובקרה. ההשפעה של מערכות המידע על התכנון האסטרטגי. בתחילה המערכות שימשו רק לתכנון ובקרה ובשנים האחרונות חלחלה ההבנה שנושא הטכנולוגיה רלוונטי בכל השלבים של המעגל האסטרטגי. נוקיה למשל פספסה את ההתקדמות הטכנולוגית של המתחרות.

2. טכנולוגיה היא לא רק מכשיר לבצע את התהליכים העסקיים הקיימים בארגון. להפך טכנולוגיה היא מכשיר ליצירת החדשנות בארגון. מה שמאפיין היום ארגונים מודרניים היא היכולת שלהם לבצע את מעגל החדשנות באפקטיביות גבוהה – מדידת המצב הנוכחי, ביצוע אקספירמנטציה, לאחר מכן שיתוף אפקטיבי ואז חזרה בכל הארגון. הטענה היא שכאשר ארגונים מגיעים ליכולת הזו של ניהול חדשנות הם הופכים להיות ארגונים מנצחים.

3. שימוש בענן

4. אחת הבעיות בתחום הטכנולוגיה היא חוסר היכולת לדבר עליה במונחים שכלל האנשים יבינו. צריך לדבר בשפה שגם הסבתא תבין.

5.שימוש בכסף ככלי לשינוי התנהגות.

6. לנתק את הנתונים מהאפליקציות