מה נשתנה ה AI הזה בתחום ה- HR ממהפכות טכנולוגיות אחרות? שש תובנות מתוך הסתכלות על העבר

מוקדש בהוקרה למפקד אהוב שהדרך הכי קלה לעצבן אותו היתה להכריז שתהליך כלשהו נעשה בפעם הראשונה ואז לקבל ממנו את האמירה: "אולי בפעם הראשונה אצלך, עכשיו תמשיך…"

מכיוון שכל שבוע יש תחזיות חדשות לגבי עתיד אירגונים בכלל ועתיד ה- HR בפרט בעידן ה- AI החלטתי גם לקפוץ על העגלה, אבל מהכיוון ההפוך. כלומר, לא להסתכל על העתיד (תחום השמור לעתידנים) אלא על העבר (תחום השמור לעבריינים כמוני), ולהסתכל מה קרה לעולם ה- HR בעקבות מהפכות טכנולוגיות משמעותיות אחרות – מה השתנה? ומה נשאר אותו הדבר? עכשיו בהקשר הזה מיותר לציין שההיסטוריה, גם אם היא לעיתים חוזרת על עצמה, לא מנבאת את העתיד ומצד שני כפי שניתן לראות בפרק המצוין הזה של חיות כיס על אופן התממשות התחזיות שהיו בתחילת הקורונה לגבי שוק העבודה, שלוש שנים אחרי, או בתרשים הבא שמנסה לספק הערכות לגבי השנה בה 30% מכלי הרכב יהיו אוטונומיים לחלוטין, היכולת שלנו לחזות השפעות ארוכות טווח של שיבושים, היא די מוגבלת.

מתוך: המדריך לעתיד – המהפכות הטכנולוגיות שישנו את חיינו, רועי צזנה, 2013

לכן דווקא הסתכלות על אירועים דומים היסטורית, יכולה לשפוך אור לגבי מצבנו היום. עד כמה האירועים דומים? אין לי מושג, אבל לפני כמעט ארבעים שנים, בינואר 1983, השער של הטיים שבישר על איש השנה – הכריז שהוא המחשב האישי. לפני כחודש, אומנם הוא עוד לא זכה בתור איש השנה, אבל אין ספק השער עם ChatGPT די מזכיר את אותה הבחירה מלפני 40 שנה.

ואחרי הפתיחה הארוכה הזו, מזל ששיתוף פעולה של חוקרים מאוסטרליה, סין והולנד (קין, וואנג ו-בון) עשו את העבודה המתודית עבורנו על ידי כך שהם ניתחו את כלל המאמרים שעסקו בממשק בין טכנולוגיה למשאבי אנוש ב- 60 השנים האחרונות בירחון המדעי המוביל בתחום (HRM) ולראות מה אפשר להבין מהם. כיוון שממילא במסגרת הדוקטורט הייתי צריך לסכם אותם, אז למה שלא תהנו גם אתם:

  1. העסק הזה של "טכנולוגיה" הוא די חדש בראייה היסטורית, עניין של כ- 60 שנים, לפני זה דיברו במונחים אחרים – מכונות, הנדסה, תיעוש וכד'
  2. משאבי אנוש וטכנולוגיה הלכו ביחד מתחילת שנות השישים – כאשר ניתן לחלק את הזמן הזה לשלוש תקופות מרכזיות – א. כניסת הטכנולוגיה לעולם משאבי האנוש – מחשבי מיינפריים שאיפשרו שימוש בטכנולוגיות עיבוד נתונים אוטומטיות בתחום משאבי אנוש ב. מ 1977 – 1996 התפתחות המחשבים האישיים שהביאה איתה התפתחות משמעותית בתחומי מערכות המידע והשפיעה גם על שיטות הניהול הרחבות יותר (מי אמר TQM)? ג. מ 1996 – 2019 – מהפכת האינטרנט שהביאה לגידול ניכר בחבורת הטכנולוגיות והעבירה חלק ניכר מפעילויות משאבי הנושא למרחב הרשתי וצמיחת תחומי ה E-HR וה- HR analytics
  3. בניגוד להשערה הראשונית (טוב, לפחות שלי) – אחוז המחקרים בתחומי טכנולוגיה ו HR נשאר די יציב מאז שנות השישים ועד היום, כאשר בכל תקופה יש פיקים, בעיקר בתחילתה ואז התמתנות. מה שמשתנה בין התקופות הוא המיקוד של המחקרים כפי שניתן לראות מענני המילים הנחמדים שמבטאים את שכיחות המילים על פי תקופה שהחבר'ה צרפו למאמר
  4. החשש מפני איבוד משרות לטובת טכנולוגיה גם הוא היה קיים משנות השישים בהם הכריז הניוזוויק בדאגה על תחזית אובדן של 35 אלף משרות בשבוע, עקב תהליכי אוטומציה ועד היום עם התחזית של גולדמן זאקס ש0 300 מיליון משרות שילכו לאיבוד עקב מהפכת ה AI.
  5. ככלל אפשר לחלק את ההשפעה של כל מהפכה טכנולוגית לשלושה תחומי עיסוק HR-ים – א. ההשפעה של טכנולוגיה על האופן בו מתעצבות משרות ופועלים ארגונים  ב. שימוש בטכנולוגיה לטובת תהליכים ופרקטיקות בתחומי HR – גיוס, רווחה, הערכת ביצועים וכד'. ג. ניהול של עובדים טכנולוגים
  6. בהתאם לכך, התחקות היסטורית אחר דפוסי ניהול מצביעה על כך שהשימוש בטכנולוגיה לטובת שיטות עיבוד מידע מתקדמות יותר שיאפשרו להגדיל את האפקטיביות של האנשים העובדים בארגון (מה שקרוי היום בשפה הניהולית – Data Driven) היה קיים עוד מתחילת המאה ה- 19, כאשר בעלי מטעים אמריקאים חיפשו דרכים להפיק יותר מהעבדים שהיו בבעלותם ☹.

אז בהתאם לכל אלו מה צפוי לנו עם מהפכת ה- AI?

  1. עיצוב חדש של ארגונים ותפקידים
  2. ניצול יכולות ה- AI לטובת פרקטיקות בתחומי משאבי אנוש (הנה קישור לוובינר בנושא)
  3. סקטור חדש של עובדים שידרש לגיוס, פיתוח, ושימור.
  4. ככל הנראה נמשיך לראות כותרות על איבוד משרות לצד שיעורי אבטלה שנעים להם גם בלי קשר להתפתחויות הטכנולוגיות. כלכלה כפי שנוהג לומר אחד מהמרצים שלי היא לא הסיפור של לספק צורך על ידי ייצור, היא הסיפור של איך יהיה לי יותר מאשר לאחרים…
  5. ימשיכו להיות אנשים וארגונים, בינתיים.

Kim, Sunghoon, Ying Wang, and Corine Boon. 2021. “Sixty Years of Research on Technology and Human Resource Management: Looking Back and Looking Forward.” Human Resource Management 60(1):229–47. doi: 10.1002/hrm.22049.

המעוניינים בגירסה המלאה מוזמנים לפנות אלי

טד קזינסקי והמאבק על דמותה של הטכנולוגיה

"המהפכה התעשייתית והשלכותיה היו אסון עבור המין האנושי. הן אמנם הביאו לעלייה ניכרת בתוחלת החיים של תושבי המדינות ה"מפותחות", אולם הן ערערו את יציבות החברה, הפכו את החיים לבלתי מספקים, פגעו בכבודם של בני אדם, גרמו סבל פסיכולוגי נרחב (וגם סבל גופני בעולם השלישי) והסבו נזק חמור לעולם הטבע. המשך התפתחות הטכנולוגיה יחמיר את המצב, וללא ספק יגרום לפגיעה קשה עוד יותר בכבודם של בני אדם ויסב נזק רב יותר לעולם הטבע, וקרוב לוודאי שיגרום לערעור נוסף של היציבות החברתית ולהחמרה בסבל הפסיכולוגי, ועלול לגרום להחרפת הסבל הגופני" אלו היו השורות בהם נפתח מוסף מיוחד של הוושינגטון הפוסט בספטמבר 1995. כדי להבין מה גרם לעיתון לפרסם את המוסף הזה צריך לחזור כמעט שבע עשרה שנים אחורה. בתחילת חודש מאי, 1979 הבחין ג'ון האריס, סטודנט באוניברסיטת נורת'ווסטרן באלינוי, באריזה של  קופסת סיגרים מחוץ לאחד החדרים בקמפוס. לאחר כמה ימים כשכבר שם לב שהיא עדיין מונחת במקומה, הוא החליט שזה רמז מספיק עבה לעשן את אחד מהסיגרים בחפיסה. לרוע מזלו, מיד כשמשך את נייר הדבק מהעטיפה נשמע פיצוץ שגרם לו במזל לחתכים וכוויות קלות בלבד. נהוג לומר על אירוע אחד שהוא מקרה, על שניים – צירוף מקרים, אבל ברגע שהם כבר שלושה, זו כבר תופעה שתחזור על עצמה גם הלאה. לזכות החוקרים הפדרליים שהגיעו למקום הפיצוץ, יאמר שהם זיהו שמדובר בתופעה, כבר במקרה השני. הדמיון למקרה קודם, היה פשוט קרוב מדי מכדי להשאיר אותו לגורלם של צירופי המקרים. מספר חודשים לפני כן, באוניברסיטת אלינוי השכנה, התפוצץ מטען בידיו של שוטר שהגיע לבדוק חבילה חשודה. חצי שנה אחרי, התפוצצה פצצה נוספת. הפעם בטיסת אמריקן איירליינס מספר 444 משיקגו לוושינגטון שבנס הצליחה לנחות בשלום. הרצף של שתי אוניברסיטאות וחברת תעופה הקנה למי שאחראי עליהן את הכינוי UNABOMBER (University and aviation). בשנים לאחר מכן, למרות השקעת משאבים אדירה מצד ה FBI, נשלחו עוד חבילות נפץ לאנשים מעולמות התעופה והפיתוח הטכנולוגי, בכל אורכה ורוחבה של ארצות הברית. מאזן הפגיעות הטיל אימה על אמריקה – שלושה הרוגים ועשרות פצועים, במשך שבע עשרה שנה. למרות השקעה אנושית, כספית וטכנולוגית אדירה מצד ה- FBI לאורך השנים האלו, ופרס של מיליון דולר לכל מי שימסור מידע שיוביל לתפיסה, פרט לקלסתרון די גנרי של ראש בקפוצ'ון ומשקפי שמש, והבנה שמדובר במישהו שמאחוריו אידיאולוגיה נגד טכנולוגיה, לא היה שום קצה חוט. כל זאת, עד שבשנת 1995 התקבל מכתב עם הצעה מצד האיש בקלסתרון – פירסום מניפסט באחד העיתונים היומיים המובילים, או המשך חבילות הנפץ. הדילמה הייתה ברורה מצד אחד, אפשרות להפסקת חבילות הנפץ והגדלת הסיכוי לתפוס את האיש דרך המניפסט אולם מנגד, כניעה לסחטנות והפצה חסרת תקדם של מכתב של טרוריסט בקנה מידה ארצי.  ההכרח לבחור בין שתי אופציות רעות הוביל לניסיון פשרה יצירתי – פרסום המניפסט בפנטהאוז. ככל הנראה עקב תקווה שאנשים יתרכזו בתמונות יותר מאשר במאמר. הניסיון לא צלח, ונבחרה האופציה שבזמנו נראתה פחות רעה – המניפסט בן ה- 232 פיסקאות, הודפס כמוסף שלם ונפרד ביחד עם הוושינגטון פוסט ב 19.9.1995 . הקוראים נחשפו למסמך פילוסופי מנומק ומובנה המתאר את חוליי החברה המודרנית באופן שמייצר הנהוני הסכמה לגבי לא מעט מהטענות. הקריאה בו לעיתים מזכירה את הקריאה ב"מהפכת הקשב" הקונצנזואלי של מיכה גודמן. על פי המניפסט, ההתקדמות הטכנולוגית גובה מחירים אנושיים בדמות דיכאון, בדידות, ניכור וריחוק מערכים מסורתיים. כל התפתחות שנועדה לפתור בעיות – מייצרת בעיות חדשות – צפיפות אוכלוסין, הפרעה לאחר וכד'. האשמים בחוליי החברה אלו, הם מי אם לא, תעמידו פני מופתעים, השמאלנים. המסמך קצת מתקשה בהגדרה ברורה של מי הם בדיוק השמאלנים, אבל מכליל בתוכה את אלו השואפים להשפיע על המבנים החברתיים המסורתיים ולדאוג לשיוויון זכויות עבור אלו שלא נהנים ממנו. ("במאמר זה, כשאנו מדברים על שמאלנים כוונתנו בעיקר לסוציאליסטים, קולקטיביסטים, טיפוסים של "תקינות פוליטית", פמיניסטים, פעילים למען הומואים ובעלי מוגבלויות, פעילי זכויות בעלי חיים ודומיהם") . הפיתרון שמוצע בו לריפוי מחלות החברה ומצוקות האדם בעידן המודרני פשוט להבנה, אבל מורכב יותר לביצוע – מהפכה שתחזיר את המצב לקדמותו לפני המהפכה התעשייתית.   ההפצה בעיתון יומי עשתה את שלה ולמניפסט נחשפו עשרות מיליוני אנשים. בניהן גם גיסתו שזיהתה את סגנון הכתיבה של אחי בעלה טד קזינסקי. קזינסקי באותו הזמן היה כבר בן 53, רווק שהתגורר בגפו בערבות מונטנה, ללא עבודה קבועה מאז שעזב את משרתו כמרצה בברקלי. בעלה, דיוויד, שלף מאמר ישן של אחיו שלא פורסם, על מנת להוכיח לה שמדובר בסגנון שונה לגמרי, אבל תוך מספר דקות גם הוא הבין שאותו כותב אחראי למאמר ולמניפסט. הוא יצר קשר עם ה FBI וסיפק את קצה החוט שהוביל למעצרו של היונבומבר. כך באופן אירוני, האיש שקרא להימנע מטכנולוגיה ולחזור למבנה קהילתי, נתפס לא בזכות אמצעים טכנולוגיים אלא הודות לאנשים הקרובים ביותר אליו שהסגירו אותו לרשויות. הסיפור של טד קזינסקי הוא בראש ובראשונה סיפור עצוב – עצוב על הקורבנות הרבים, עצוב על האיש שהחל כסטודנט מבטיח ואיש סגל באוניברסיטת עילית ויסיים את חייו כרוצח בבית כלא. אבל הוא גם סיפור שמלמד אותנו על היחס המורכב שיש לאנשים כפרטים ולחברה בכלל עם טכנולוגיה ולאן הוא עלול להביא אותם. קזינסקי נאבק לא על שליטה דתית ולא על טריטוריה לאומית, אלא על משהו אחר, בסיסי יותר, כפי שניכר עוד בסיפור אדם וחווה והויכוח האם לאכול מפרי עץ הדעת – על האופן בו טכנולוגיה משתלבת עם חיינו. בתמונה – נחש, תפוח וחווה ע"פ מחולל תמונות מבוסס AI, אבל נשלט על ידי אדם שהחליט לא לאפשר תמונות בהן אין לבוש…
מקורות וקישורים: 1. המניפסט המלא באתר "הכל שקרים" 2. על טד קזינסקי בויקיפדיה