מזיהום סביבתי לזיהום רשתי – מערכת הבחירות האחרונה, לדעת רבים הייתה הכי יצרית, נמוכה ומלוכלכת שידענו מהקמת המדינה – לא אפוי, בוגד, לא שפוי, אוסף בוטים ושאר כינויים והאשמות שעפו מכלל צידי המפה הפוליטית. אבל לפעמים מההסתכלות על היש מחמיצים את מה שאין. או במילים אחרות – למישהו יש פלייר למזכרת מהבחירות האלו? סטיקר של העם עם הגולן? תמונה של ראש מפלגה עם פתק הצבעה מצד שמאל למטה? זה לא מקרי, בעידן הרשתי האפקטיביות של הדפוס ירדה לאין ערוך לעומת אפקטיביות הנוכחות ברשת – עמודי פייסבוק, אתרי אינטרנט, טוויטים וכדומה. לכאורה, רווח נקי לאיכות הסביבה, אבל בפועל לרוע המזל, מסתבר שמתקיים חוק שימור הזיהום – הוא פשוט עבר מהמרחב הפיזי לזה הוירטואלי, כאשר לא ברור מה מזיק יותר.
קהילות אורבניות – אחת הטענות השכיחות כלפי מגדלי מגורים היא שהם יוצרים ניכור מהסביבה (החיים מהדירה למעלית למכונית) ובתוך עצמם – העדר מרחבים ציבוריים ומקומות מפגש מקשים על יצירת קהילה, הושטת עזרה והתאגדות סביב אינטרס משותף. בהרבה מקרים הניכור הנתפס מהווה מחסום פסיכולוגי משמעותי בבחירת מקום מגורים. אבל התבוננות סוציולוגית כיום בתצורת ההתיישבות הזו מגלה שהיא מצליחה לקיים בתוכה מרחבים קהילתיים בעיקר באמצעות הוואטסאפ. עסקים נרקמים, חברויות נוצרות, התאגדויות מוקמות, על משקל מקצף גל ועננה בניתי עיר לי לבנה של נעמי שמר, ומקבוצת וואטסאפ ומלא דירות נוצרת במגדל – קהילה. זה חשוב וזה משמעותי כיוון שמבחינה בריאותית, חברתית וסביבתית יש יתרונות למגורים בסביבה אורבנית. ביחד עם זאת, תושבי מגדלים, עד היום, נטו לחוש עירוב מדכא של צפיפות וניכור. צמצום ולו באופן חלקי של הניכור שהם חשים הוא הישג משמעותי שיאפשר לאנשים רבים יותר להנות מיתרונות המגורים בסביבה אורבנית.
רקוויאם לאמני הרחוב (ודוכני הצופים) – כרטיסי אשראי, אפליקציות בנקאיות, אפליקציות פרטיות כגון ביט ופייבוקס ואפליקציות תשלום (Colu) המאפשרות תשלום ישיר לבתי עסק – כולן ביחד דוחקות את הכסף המזומן משימוש וגורמות לכך שהוא לאט לאט נעלם מהרחובות. לכאורה זה שינוי ממעלה ראשונה – במקום לתת למישהו פיסת נייר, אנחנו מבצעים פעולה ברשת. המשוואה – מוצר/שירות/חוויה תמורת כסף לא השתנתה. לעומת זאת, ישנם תחומים שעבורם העלמות הכסף המזומן מהרחובות היא בעלת השפעה מהותית ואם הם לא ימצאו פיתרון יצירתי למצב הזה הם יעלמו לגמרי – דוכני צופים, מופעי רחוב ומקבצי נדבות הם בין המאותגרים במיוחד. בשבוע שעבר התעוררו רחמי על ילדים במדי צופים שפתחו דוכן לממכר עוגיות במרכז השכונתי העירוני וגילו שהרעיון (שכנראה ההורים שלהם נתנו להם) למכור במזומן לא ממש עובד היום. באותו הקשר מתי מישהו לאחרונה ראה מופע רחוב בנחלת בנימין (מעבר לכיכר מגן דוד)? אם עוד הצופים יוכלו להסתדר עם איזה פייבוקס ייעודי הרי שחלק נכבד מפרנסת אמני הרחוב תלוי באפקט ההדבקה של המשליכים כסף לתוך הכובע/המזוודה – גם אם הם יפרסמו לקראת סוף המופע כתובת קליטה להעברת כסף, לא צריך להיות דן אריאלי כדי להבין את הפגיעה האנושה בהכנסות בפיתרון הזה. לפני כמעט ארבעים שנה, פתח ערוץ המוזיקה הטלוויזיוני MTV את שידוריו עם הקליפ "Video Killed the Radio Star" בקצב הזה, תיכף יצא שיר שיקראו לו "האפליקציה שהחליפה את המזומן הרגה את הלולין".
אדם ואירגונוֹ 