מתחום הביזנס, מומלץ להקשיב לעדי סופר תאני ולברק עילם שבאים מתחום הניהול, לאו דווקא בגלל כישוריהם בחיזוי עתידות אלא מהסיבה הפשוטה שעבורם העתיד הוא לא נתון אלא בזכות היכולת שלהם לעצב אותו. אם פייסבוק, נייס, אינטל ועוד חברות מצהירות על מעבר למודל של עבודה היברידית – עבודה מקוונת לצד עבודה פיזית נדרשת לכך טכנולוגיה תומכת ומנגנוני ניהול מותאמים. אם פייסבוק משקיעה בחברות שמפתחות מענה לעבודה מרחוק – תקשורת בין צוותים רחוקים, כנסים וירטואליים, פלטפורמות למידה מקוונות (והיא משקיעה לא מעט) יש לכך השפעה ישירה על הסביבה העיסקית ועל הכיוון בו יתפתחו טכנולוגיות בשנים הקרובות ואלו בתורן ישפיעו על מגמות בשוק העבודה וחוזר חלילה.

שווה לשים לב גם לכך שתחום העיסוק משפיע הן על המטאפורה המארגנת לתפיסה של אנשים וארגונים והן על ראיית העתיד – פייסבוק שמהות עיסוקה היא רשתות חברתיות מדברת על חיבור רשתי בין אנשים ובין קהילות ואילו ברק עילם מנייס שמפתחת שירותי ענן ובינה מלאכותית – שם דגש על "עננות" ומירוצי חימוש של בינה מלאכותית אשר מאפשרת ליצור יכולת על לרמת העובד ולרמת הצוות.

נושאים נוספים שחזרו בוריאציות שונות בין ההרצאות היו התמודדות עם ההאצה של הפרסונליזציה לאור המעבר לעבודה מקוונת בה הזמן בין העבודה לבית מערבב אחרת אצל כל אחד והפיכת המרחב האישי למרחב העבודה. כמו כן מעניין לציין שבניגוד לשנים הקודמות ולמרות (ואולי בגלל) ההאצה הדיגיטלית שהואצה עוד יותר בעקבות הקורונה, ניתן לשים לב שהתימה המרכזית בתחום משאבי האנוש היא "נון טכנולוגיה" שמתבטאת בפחות נתונים ומערכות ויותר רגש, או כדבריה של ד"ר שלומית קמינקא, יו"ר העמותה – "הלב תפס מקום בקדמת הבמה ככוח ניהולי מוביל. זה לא שהנתונים לא נמצאים, הם היו בדמות שורות תחתונות וכלים שמצביעים על הצלחות התהליכים שהוצגו, אבל הם היו ברקע ולא בחזית, דמות משנית ולא ראשית. (או בפארפרזה על "חזרות" – הנתונים יפים ומוצלחים אבל הם לא נינה).

מעבר לכל אלו ניתן להבחין בהעצמה של הנושאים שקשורים לאחריות תאגידית – כל מה שקשור בקשר הרחב יותר של הארגון של סביבתו – החל משילוב עובדים בעלי מוגבלויות, דרך הרחבת מגוון העובדים בארגון ועד ארגונים כגון גלובס וסודה סטרים שהתגאו בפרסום דו"חות שנתיים בנושא.