יש מומחה לרשתות חברתיות באולם? על התפתחות הרפואה והרשתות החברתיות

בערך בשנת 1005 לספירה, (קצת פחות מאמצע הדרך בין ההתחלה לבינינו) כתב אבו עלי חוסיין אבן עבדאללה אבן סינא (או בקצרה – אבסינה או רק אבן סינא) את "קאנון הרפואה". ארבע עשר כרכים בהם היו ממוינות מחלות, הגורמים להן, תרופות מוכרות, הסבר על מושגים רלוונטיים כגון היגיינה ותיאור צורת הפעולה של איברי הגוף. הקאנון היה בשימוש מזרח תיכוני ואירופאי עד לאזור המאה ה-17. מה שמביא לשתי תובנות עיקריות – הראשונה, שהחוכמה לא נולדה במערב. השניה, כנראה שאבן סינא היה האחרון, או לפחות בין האחרונים, שניתן לומר עליהם שהם ידעו רפואה על בוריה. לא רפואה פנימית, כירורגיה, אונקולוגיה או נוירולוגיה, אלא ממש את כל הרפואה כפי שהייתה ידועה עד אותה עת. ואילו היום אין סיכוי שקיים אדם כזה, היקף הידע וקצב השינויים לא מאפשר למצב הזה להתקיים בעולם הרפואה.

  נזכרתי  בסיפור של אבן סינא כשבקבוצת הטלגרם "אבו עלי אקספרס" [i] ביקש בעלי הקבוצה הצעות לכלי אשר יאפשר לו מצד אחד תקשורת עם כלל המנויים אליה (כ- 27 אלף איש נכון להיום) ומצד שני לא פייסבוק. הוא לא פירט את הסיבה למה לא פייסבוק, אבל ניתן לשער – המידע בפייסבוק לא נשמר אצלו, הוא מוצא את עצמו כפוף להחלטות אלגוריתמים או גורמים עלומים שם שיכולים ללא אזהרה מוקדמת לחסום אותו מאתרו וכן הלאה. אז קודם כל – למי שמחפש סטארט אפ, הנה בעיה שמחפשת פתרון. שנית, המקרה הזה מדגים את בו התפתחו הרשתות החברתיות משנת 0 ועד היום.

   לפני כעשור, בעת הרצאות שדיברו על העידן הנוכחי, הצגנו שקף שהכיל את הלוגואים של הרשתות החברתיות הבולטות באותה העת. הוא נראה כך – רשתות חברתיות ממוקד היו בו את פייסבוק, את מייספייס שהייתה רשת של מוזיקאים, את פליקר ששימשה לשיתוף תמונות וכמובן את יוטיוב ששורדת עד היום ואת וורדפרס, פלטפורמת הבלוגים עליה נכתב גם בלוג זה. לאחר כמה שנים עידכנו את השקף ואז הוא נראה כך: social-media-icons ניתן לראות בו בנוסף את ויקיפדיה, אינסטגרם לתמונות, וימו לשיתוף וידאו, ספוטיפיי ודיזר המוזיקליות, וואטסאפ להודעות מיידיות ועוד ועוד. אבל כיום גם הוא לא מעודכן – חדי העין יכולים לראות שאין בו לא את טינדר – להכרויות, לא את מיוזיקלי – לשיתוף קטעי וידאו קצרים ואלו רק מקצת הרשתות החסרות, כאשר צריך להוסיף עליהן גם את אלו הפופולריות מחוץ לאירופה וארה"ב, לדוגמה ויצ'אט, ויבו וביידו הסיניות שזוכות לעשרות מיליוני סינים (שכנראה לא טועים).

   אולי זה מה שמסמל שבתחום הרשתות החברתיות חצינו כבר את שנת 1005 של אבן סינא. אין שקף אחד שיכול להכיל את כל הרשתות חברתיות, כפי שאין אדם אחד רציני שמבין ברפואה על כל גווניה. הרשתות החברתיות הולכות ומסתעפות – פייסבוק שהייתה החלוצה, שם נרדף לרשת חברתית, הולכת ומאבדת שווי שוק סביב ניסיון כושל להישאר רלוונטית לכל האנשים, בכל התחומים, כל הזמן, כפי שהייתה ב- 2006. מסביבה צומחות עוד ועוד רשתות אשר עונות לצרכים שנהיים ספציפיים יותר ויותר.

   רשת חברתית להכרות – יש, להכרות רצינית יותר – גם יש, לתקשורת ארגונית – יש, לקטעי וידאו יש, לתמונות עם אוזניים של כלבלב – גם יש ואפשר להמשיך עם המשחק הזה בלי סוף (ובדומה לפרדוקס של ראסל שדן בתורת הקבוצות [ii], לתהות מה דינה של רשת שמכילה את כל האנשים שאינם מחוברים לרשת…)

   אחד מהציטוטים המפורסמים שמדגים באופן הטוב ביותר את הפער בין העולם הישן לעולם הרשתי הוא הבקשה של רזי ברקאי בשנת 1996, במסגרת שיחה ברדיו על הסכנות בגלישה באינטרנט, שישיגו לו את "האחראי על האינטרנט". מאז חלפו למעלה מ- 20 שנה ולא רק שאין אחראי אחד על על האינטרנט אלא גם אין אחראי לרשתות חברתיות מסועפות המורכבות ממאות אלפי חברים ואינספור תתי רשתות אשר לא ניתן להתעלם מהן ומהשפעותיהן, ואם עד לפני מספר לא מועט של שנים כדי להיות נוכח ברשת החברתית היה ניתן להסתפק בפרופיל פייסבוק, היום לפרופיל הפייסבוק נוסף חשבון אינסטגרם, ערוץ טלגרם, קבוצת וואטסאפ, שם משתמש בטוויטר והיד עוד נטויה על המקלדת ועל הטלפונים החכמים.

   אלו מכם, חובבי ההיסטוריה של הטכנולוגיה, יכולים למצוא בתהליך שאותו עוברות הרשתות החברתיות, לא רק הקבלה לעולם הרפואה, אלא גם להתפתחות מדורת השבט הטלויזיונית. בשנות ה- 60, עם חדירת מכשירי הטלוויזיה לבתים היא נתפסה כמכשיר המביא לאחווה, תחושת יחד ושבטיות מחודשת, אשר הלכה לאיבוד בעידן אינדיבידואלי. אולם בחלוף השנים עם הפיכתה למוצר זול וריבוי טלוויזיות בבתים היא משולבת בחזרה לניכור והתבודדות. וכך גם הרשתות החברתיות אשר נוצרו במטרה לאחד, מתפצלות יותר ויותר ומחזירות את ההתמודדות עם הניכור לנקודת האפס.

[i] קבוצה העוסקת בניתוח מגמות בעולם הערבי כפי שהן מתבטאות בתקשורת. זו אומנם הערת שוליים אבל זו הזדמנות להמליץ על הקבוצה הזו לכל אזרח, כדרך מהימנה יותר לצריכת חדשות מאשר אלו העוברות דרך הפילטרים של התקשורת הממוסדת

.[ii] פרדוקס מפורסם בתורת הקבוצות במתמטיקה – להרחבה עליו ראו כאן

מיהו המתווך ברוח? – 6 הערות על פרשת סטטוסים מצייצים

תקציר הפרקים הקודמים – סטטוסים מצייצים הוא עמוד פייסבוק רחב תפוצה (מעל ל- 700,000 עוקבים) אשר כולל בתוכו פוסטים נבחרים שהתפרסמו בפרופילי פייסבוק שונים. בשבוע שעבר לאחר שהתגלה כי חלק מהסטטוסים המפורסמים באתר מפורסמים בו בתשלום ולא עקב בחירה מושכלת של העורכים, הורידה הנהלת פייסבוק את העמוד בטענה שהוא מפר את כללי השימוש אשר קובעים כי פוסטים ממומנים אמורים להיות מזוהים ככאלו.

  1. אם עוד מישהו היה צריך הוכחה לכח התיווך בעידן הנוכחי – סטטוסים מצייצים סיפק אותה. זהו עמוד חסר תוכן מקורי אשר זכה להצלחה אדירה בזכות תיווך מוצלח – העורכים, אבי לן ועדי בנטוב השכילו לבחור עירוב נכון של סטטוסים מצחיקים ("רבים שואלים אותי איך אני מכינה עוגות טבעוניות טעימות כל כך, התשובה היא שאני משקרת ומוסיפה ביצים" תמר שיאון המוכשרת) מרגשים, מעוררי מחשבה ומעוררי פעילות (ניצני המחאה החברתית של 2011 נבטו בסטטוסים על מחיר הקוטג' ובציטוט הקריאה להקים אוהלים ברוטשילד).
  1. בעולם עתיר ידע ומשופע באפשרויות ליצירת תכנים והפצתם, תיווך טוב שווה כסף, הרבה כסף. גוגל הבינו את זה ומתקיימים על מודל המאפשר למצוא מידע ממוקד ומועיל בהשקעה מועטה. פייסבוק מאפשר לנו לברור בבליל מידע אינסופי רק את מה שמעניין אותנו. אאוטבריין, הפחות הידועה, מרוויחה הון מיצירת הפניות באתרים תחת הכותרת "כתבות שיעניינו אותך" וגם סטטוסים מצייצים משתתף בחגיגה. כמה סטטוסים הרוויח מהתיווך? כנראה שלא מעט, לפחות לאור הראיונות שהעניק אבי לן בשבוע שעבר בו הוא טען שאומנם לקח זמן למצוא מודל עיסקי מצליח לדף אבל כיום הוא מרוויח הרבה מאוד כסף.
  1. אם התיווך נעשה על גבי פלטפורמה מתווכת אחרת – כפי שסטטוסים מצייצים השתמשו בפלטפורמה של פייסבוק – אין סיכוי שפלטפורמת הבסיס לא תגזור על כך קופון. פייסבוק דאגו להבהיר היטב בתנאי השימוש שלהם את העניין וגוגל נאבקת חדשות לבקרים בניסיונות לקדם אתרים ולעבוד על אלגוריתם החיפוש. קרב הענקים האימתני הוא לא על התוכן – אלא על התיווך.
  1. מעניין לציין (או במקרה הזה – לצייץ) שהקרב בין פייסבוק לסטטוסים מצייצים מתנהל מעל לראשי יוצרי התוכן. התמורה היחידה שסטטוסים מעניק לכותבים בו היא הקרדיטציה, לא צריך לזלזל בה, היא נותנת מענה לצורך האנושי של כולנו בהכרה, ומאפשרת לאתרים כגון סטטוסים להתקיים – ובכל זאת, קשה להשתחרר מהתחושה שיש כאן סוג חדש של ניצול יוצרי התכנים אשר מתאפשר תודות לריבוי היוצרים והעובדה שלכל אחד יש תחליף זמין.
  1. "כתב ההגנה" של אבי לן לטענות נגדו היה פשוט – כולם עושים את זה, לפתע החלו לצוץ ידיעות על שיתופי פעולה עסקיים של ידיעות אחרונות ביצירת כתבות חיוביות בהתאם לנושאי עניין ותשלום. כנראה שהטענה הזו לא תעזור ללן מול הנהלת פייסבוק. היא כן מעוררת מחשבה על המודלים לתקשורת חופשית שקופה ואובייקטיבית בעידן הנוכחי. מסתבר אם כן שגם התקשורת הקלאסית אינה חפה מבעיות, באורח מסוים הפעולה האגרסיבית והתכליתית של פייסבוק מבהירה עד כמה הפיקוח ברשת הדוק יותר מזה שבשוק החופשי.
  1. מה הלאה? במעט הימים שעברו מהסגירה הקים לן מחדש את העמוד, כמובן ללא כל החומרים שהיו בו קודם לכן. סביר להניח אם כך שייקח לו זמן להשתקם, מה גם שכך או אחרת הוא יאלץ להגיע להסדר מול הנהלת פייסבוק. לגבי עתיד התקשורת, פרסומות סמויות ומתווכים, ממליץ בכל נקודת מבחן להשתמש בעצה שנתן וויליאם גולדמן ב"כל אנשי הנשיא" (קצת לפני שהוא התפנה לכתוב את הנסיכה הקסומה) – Follow the money…

לקריאה נוספת -בעמוד של נועם מנלה