טד קזינסקי והמאבק על דמותה של הטכנולוגיה

"המהפכה התעשייתית והשלכותיה היו אסון עבור המין האנושי. הן אמנם הביאו לעלייה ניכרת בתוחלת החיים של תושבי המדינות ה"מפותחות", אולם הן ערערו את יציבות החברה, הפכו את החיים לבלתי מספקים, פגעו בכבודם של בני אדם, גרמו סבל פסיכולוגי נרחב (וגם סבל גופני בעולם השלישי) והסבו נזק חמור לעולם הטבע. המשך התפתחות הטכנולוגיה יחמיר את המצב, וללא ספק יגרום לפגיעה קשה עוד יותר בכבודם של בני אדם ויסב נזק רב יותר לעולם הטבע, וקרוב לוודאי שיגרום לערעור נוסף של היציבות החברתית ולהחמרה בסבל הפסיכולוגי, ועלול לגרום להחרפת הסבל הגופני" אלו היו השורות בהם נפתח מוסף מיוחד של הוושינגטון הפוסט בספטמבר 1995. כדי להבין מה גרם לעיתון לפרסם את המוסף הזה צריך לחזור כמעט שבע עשרה שנים אחורה. בתחילת חודש מאי, 1979 הבחין ג'ון האריס, סטודנט באוניברסיטת נורת'ווסטרן באלינוי, באריזה של  קופסת סיגרים מחוץ לאחד החדרים בקמפוס. לאחר כמה ימים כשכבר שם לב שהיא עדיין מונחת במקומה, הוא החליט שזה רמז מספיק עבה לעשן את אחד מהסיגרים בחפיסה. לרוע מזלו, מיד כשמשך את נייר הדבק מהעטיפה נשמע פיצוץ שגרם לו במזל לחתכים וכוויות קלות בלבד. נהוג לומר על אירוע אחד שהוא מקרה, על שניים – צירוף מקרים, אבל ברגע שהם כבר שלושה, זו כבר תופעה שתחזור על עצמה גם הלאה. לזכות החוקרים הפדרליים שהגיעו למקום הפיצוץ, יאמר שהם זיהו שמדובר בתופעה, כבר במקרה השני. הדמיון למקרה קודם, היה פשוט קרוב מדי מכדי להשאיר אותו לגורלם של צירופי המקרים. מספר חודשים לפני כן, באוניברסיטת אלינוי השכנה, התפוצץ מטען בידיו של שוטר שהגיע לבדוק חבילה חשודה. חצי שנה אחרי, התפוצצה פצצה נוספת. הפעם בטיסת אמריקן איירליינס מספר 444 משיקגו לוושינגטון שבנס הצליחה לנחות בשלום. הרצף של שתי אוניברסיטאות וחברת תעופה הקנה למי שאחראי עליהן את הכינוי UNABOMBER (University and aviation). בשנים לאחר מכן, למרות השקעת משאבים אדירה מצד ה FBI, נשלחו עוד חבילות נפץ לאנשים מעולמות התעופה והפיתוח הטכנולוגי, בכל אורכה ורוחבה של ארצות הברית. מאזן הפגיעות הטיל אימה על אמריקה – שלושה הרוגים ועשרות פצועים, במשך שבע עשרה שנה. למרות השקעה אנושית, כספית וטכנולוגית אדירה מצד ה- FBI לאורך השנים האלו, ופרס של מיליון דולר לכל מי שימסור מידע שיוביל לתפיסה, פרט לקלסתרון די גנרי של ראש בקפוצ'ון ומשקפי שמש, והבנה שמדובר במישהו שמאחוריו אידיאולוגיה נגד טכנולוגיה, לא היה שום קצה חוט. כל זאת, עד שבשנת 1995 התקבל מכתב עם הצעה מצד האיש בקלסתרון – פירסום מניפסט באחד העיתונים היומיים המובילים, או המשך חבילות הנפץ. הדילמה הייתה ברורה מצד אחד, אפשרות להפסקת חבילות הנפץ והגדלת הסיכוי לתפוס את האיש דרך המניפסט אולם מנגד, כניעה לסחטנות והפצה חסרת תקדם של מכתב של טרוריסט בקנה מידה ארצי.  ההכרח לבחור בין שתי אופציות רעות הוביל לניסיון פשרה יצירתי – פרסום המניפסט בפנטהאוז. ככל הנראה עקב תקווה שאנשים יתרכזו בתמונות יותר מאשר במאמר. הניסיון לא צלח, ונבחרה האופציה שבזמנו נראתה פחות רעה – המניפסט בן ה- 232 פיסקאות, הודפס כמוסף שלם ונפרד ביחד עם הוושינגטון פוסט ב 19.9.1995 . הקוראים נחשפו למסמך פילוסופי מנומק ומובנה המתאר את חוליי החברה המודרנית באופן שמייצר הנהוני הסכמה לגבי לא מעט מהטענות. הקריאה בו לעיתים מזכירה את הקריאה ב"מהפכת הקשב" הקונצנזואלי של מיכה גודמן. על פי המניפסט, ההתקדמות הטכנולוגית גובה מחירים אנושיים בדמות דיכאון, בדידות, ניכור וריחוק מערכים מסורתיים. כל התפתחות שנועדה לפתור בעיות – מייצרת בעיות חדשות – צפיפות אוכלוסין, הפרעה לאחר וכד'. האשמים בחוליי החברה אלו, הם מי אם לא, תעמידו פני מופתעים, השמאלנים. המסמך קצת מתקשה בהגדרה ברורה של מי הם בדיוק השמאלנים, אבל מכליל בתוכה את אלו השואפים להשפיע על המבנים החברתיים המסורתיים ולדאוג לשיוויון זכויות עבור אלו שלא נהנים ממנו. ("במאמר זה, כשאנו מדברים על שמאלנים כוונתנו בעיקר לסוציאליסטים, קולקטיביסטים, טיפוסים של "תקינות פוליטית", פמיניסטים, פעילים למען הומואים ובעלי מוגבלויות, פעילי זכויות בעלי חיים ודומיהם") . הפיתרון שמוצע בו לריפוי מחלות החברה ומצוקות האדם בעידן המודרני פשוט להבנה, אבל מורכב יותר לביצוע – מהפכה שתחזיר את המצב לקדמותו לפני המהפכה התעשייתית.   ההפצה בעיתון יומי עשתה את שלה ולמניפסט נחשפו עשרות מיליוני אנשים. בניהן גם גיסתו שזיהתה את סגנון הכתיבה של אחי בעלה טד קזינסקי. קזינסקי באותו הזמן היה כבר בן 53, רווק שהתגורר בגפו בערבות מונטנה, ללא עבודה קבועה מאז שעזב את משרתו כמרצה בברקלי. בעלה, דיוויד, שלף מאמר ישן של אחיו שלא פורסם, על מנת להוכיח לה שמדובר בסגנון שונה לגמרי, אבל תוך מספר דקות גם הוא הבין שאותו כותב אחראי למאמר ולמניפסט. הוא יצר קשר עם ה FBI וסיפק את קצה החוט שהוביל למעצרו של היונבומבר. כך באופן אירוני, האיש שקרא להימנע מטכנולוגיה ולחזור למבנה קהילתי, נתפס לא בזכות אמצעים טכנולוגיים אלא הודות לאנשים הקרובים ביותר אליו שהסגירו אותו לרשויות. הסיפור של טד קזינסקי הוא בראש ובראשונה סיפור עצוב – עצוב על הקורבנות הרבים, עצוב על האיש שהחל כסטודנט מבטיח ואיש סגל באוניברסיטת עילית ויסיים את חייו כרוצח בבית כלא. אבל הוא גם סיפור שמלמד אותנו על היחס המורכב שיש לאנשים כפרטים ולחברה בכלל עם טכנולוגיה ולאן הוא עלול להביא אותם. קזינסקי נאבק לא על שליטה דתית ולא על טריטוריה לאומית, אלא על משהו אחר, בסיסי יותר, כפי שניכר עוד בסיפור אדם וחווה והויכוח האם לאכול מפרי עץ הדעת – על האופן בו טכנולוגיה משתלבת עם חיינו. בתמונה – נחש, תפוח וחווה ע"פ מחולל תמונות מבוסס AI, אבל נשלט על ידי אדם שהחליט לא לאפשר תמונות בהן אין לבוש…
מקורות וקישורים: 1. המניפסט המלא באתר "הכל שקרים" 2. על טד קזינסקי בויקיפדיה

יש מומחה לרשתות חברתיות באולם? על התפתחות הרפואה והרשתות החברתיות

בערך בשנת 1005 לספירה, (קצת פחות מאמצע הדרך בין ההתחלה לבינינו) כתב אבו עלי חוסיין אבן עבדאללה אבן סינא (או בקצרה – אבסינה או רק אבן סינא) את "קאנון הרפואה". ארבע עשר כרכים בהם היו ממוינות מחלות, הגורמים להן, תרופות מוכרות, הסבר על מושגים רלוונטיים כגון היגיינה ותיאור צורת הפעולה של איברי הגוף. הקאנון היה בשימוש מזרח תיכוני ואירופאי עד לאזור המאה ה-17. מה שמביא לשתי תובנות עיקריות – הראשונה, שהחוכמה לא נולדה במערב. השניה, כנראה שאבן סינא היה האחרון, או לפחות בין האחרונים, שניתן לומר עליהם שהם ידעו רפואה על בוריה. לא רפואה פנימית, כירורגיה, אונקולוגיה או נוירולוגיה, אלא ממש את כל הרפואה כפי שהייתה ידועה עד אותה עת. ואילו היום אין סיכוי שקיים אדם כזה, היקף הידע וקצב השינויים לא מאפשר למצב הזה להתקיים בעולם הרפואה.

  נזכרתי  בסיפור של אבן סינא כשבקבוצת הטלגרם "אבו עלי אקספרס" [i] ביקש בעלי הקבוצה הצעות לכלי אשר יאפשר לו מצד אחד תקשורת עם כלל המנויים אליה (כ- 27 אלף איש נכון להיום) ומצד שני לא פייסבוק. הוא לא פירט את הסיבה למה לא פייסבוק, אבל ניתן לשער – המידע בפייסבוק לא נשמר אצלו, הוא מוצא את עצמו כפוף להחלטות אלגוריתמים או גורמים עלומים שם שיכולים ללא אזהרה מוקדמת לחסום אותו מאתרו וכן הלאה. אז קודם כל – למי שמחפש סטארט אפ, הנה בעיה שמחפשת פתרון. שנית, המקרה הזה מדגים את בו התפתחו הרשתות החברתיות משנת 0 ועד היום.

   לפני כעשור, בעת הרצאות שדיברו על העידן הנוכחי, הצגנו שקף שהכיל את הלוגואים של הרשתות החברתיות הבולטות באותה העת. הוא נראה כך – רשתות חברתיות ממוקד היו בו את פייסבוק, את מייספייס שהייתה רשת של מוזיקאים, את פליקר ששימשה לשיתוף תמונות וכמובן את יוטיוב ששורדת עד היום ואת וורדפרס, פלטפורמת הבלוגים עליה נכתב גם בלוג זה. לאחר כמה שנים עידכנו את השקף ואז הוא נראה כך: social-media-icons ניתן לראות בו בנוסף את ויקיפדיה, אינסטגרם לתמונות, וימו לשיתוף וידאו, ספוטיפיי ודיזר המוזיקליות, וואטסאפ להודעות מיידיות ועוד ועוד. אבל כיום גם הוא לא מעודכן – חדי העין יכולים לראות שאין בו לא את טינדר – להכרויות, לא את מיוזיקלי – לשיתוף קטעי וידאו קצרים ואלו רק מקצת הרשתות החסרות, כאשר צריך להוסיף עליהן גם את אלו הפופולריות מחוץ לאירופה וארה"ב, לדוגמה ויצ'אט, ויבו וביידו הסיניות שזוכות לעשרות מיליוני סינים (שכנראה לא טועים).

   אולי זה מה שמסמל שבתחום הרשתות החברתיות חצינו כבר את שנת 1005 של אבן סינא. אין שקף אחד שיכול להכיל את כל הרשתות חברתיות, כפי שאין אדם אחד רציני שמבין ברפואה על כל גווניה. הרשתות החברתיות הולכות ומסתעפות – פייסבוק שהייתה החלוצה, שם נרדף לרשת חברתית, הולכת ומאבדת שווי שוק סביב ניסיון כושל להישאר רלוונטית לכל האנשים, בכל התחומים, כל הזמן, כפי שהייתה ב- 2006. מסביבה צומחות עוד ועוד רשתות אשר עונות לצרכים שנהיים ספציפיים יותר ויותר.

   רשת חברתית להכרות – יש, להכרות רצינית יותר – גם יש, לתקשורת ארגונית – יש, לקטעי וידאו יש, לתמונות עם אוזניים של כלבלב – גם יש ואפשר להמשיך עם המשחק הזה בלי סוף (ובדומה לפרדוקס של ראסל שדן בתורת הקבוצות [ii], לתהות מה דינה של רשת שמכילה את כל האנשים שאינם מחוברים לרשת…)

   אחד מהציטוטים המפורסמים שמדגים באופן הטוב ביותר את הפער בין העולם הישן לעולם הרשתי הוא הבקשה של רזי ברקאי בשנת 1996, במסגרת שיחה ברדיו על הסכנות בגלישה באינטרנט, שישיגו לו את "האחראי על האינטרנט". מאז חלפו למעלה מ- 20 שנה ולא רק שאין אחראי אחד על על האינטרנט אלא גם אין אחראי לרשתות חברתיות מסועפות המורכבות ממאות אלפי חברים ואינספור תתי רשתות אשר לא ניתן להתעלם מהן ומהשפעותיהן, ואם עד לפני מספר לא מועט של שנים כדי להיות נוכח ברשת החברתית היה ניתן להסתפק בפרופיל פייסבוק, היום לפרופיל הפייסבוק נוסף חשבון אינסטגרם, ערוץ טלגרם, קבוצת וואטסאפ, שם משתמש בטוויטר והיד עוד נטויה על המקלדת ועל הטלפונים החכמים.

   אלו מכם, חובבי ההיסטוריה של הטכנולוגיה, יכולים למצוא בתהליך שאותו עוברות הרשתות החברתיות, לא רק הקבלה לעולם הרפואה, אלא גם להתפתחות מדורת השבט הטלויזיונית. בשנות ה- 60, עם חדירת מכשירי הטלוויזיה לבתים היא נתפסה כמכשיר המביא לאחווה, תחושת יחד ושבטיות מחודשת, אשר הלכה לאיבוד בעידן אינדיבידואלי. אולם בחלוף השנים עם הפיכתה למוצר זול וריבוי טלוויזיות בבתים היא משולבת בחזרה לניכור והתבודדות. וכך גם הרשתות החברתיות אשר נוצרו במטרה לאחד, מתפצלות יותר ויותר ומחזירות את ההתמודדות עם הניכור לנקודת האפס.

[i] קבוצה העוסקת בניתוח מגמות בעולם הערבי כפי שהן מתבטאות בתקשורת. זו אומנם הערת שוליים אבל זו הזדמנות להמליץ על הקבוצה הזו לכל אזרח, כדרך מהימנה יותר לצריכת חדשות מאשר אלו העוברות דרך הפילטרים של התקשורת הממוסדת

.[ii] פרדוקס מפורסם בתורת הקבוצות במתמטיקה – להרחבה עליו ראו כאן