חברי היקרים לקורס,

חשבתי מה לכתוב לכם לסיום ונתקעתי. אז עשיתי את מה שכולנו למדנו שמומלץ לעשות, כשלמדנו איך לנווט, וזה לחזור למקום האחרון שאתה בטוח איפה היית. אז חזרתי למקורות. לאיפה שהכל התחיל. טוב, אולי לא הכל, אבל בטח הרבה, לנסיכה הקסומה. ומכאן, קצת רפרנסים, שניסיתי לפרש אותם תוך כדי, אבל מי שלא ראה – אנא השלימו.

Inconceivable ממלמל ויזיני, ראש חבורת חוטפי הנסיכה, למראה תופעות המפתיעות אותו בעולם. לגבי ספינה שהוא לא ציפה לה במקום במסוים, לגבי כישורים שהולכים ונגלים מול עיניו, למראה חוכמה מפתיעה של מישהו אחר. Inconceivable. עד שבשלב מסוים, האינקונסיבבל האובססיבי הזה הופך אל מול עיניו לקונסיבבל, כלומר, למשהו שהוא בהחלט נתפס ומתקבל על הדעת. כי הספינה אכן שם, וזה שניצב מולו חכם לא פחות ממנו, ואפילו מסייף יותר טוב ביד שמאל מאשר בימין. וכל מה שהוכחש, נהפך לממשי, לעד כדי כך כך קוניסיבבל, שאיניגו מונטויה, ההוא במצוד אחרי האיש עם 6 האצבעות שהרג את אבא שלו, כבר מתריס מולו, שאולי, יכול להיות, שהוא לא מבין בדיוק את המשמעות של המילה הזו.

ובנסיכה הקסומה זה נורא מצחיק, כי ויזיני הוא גוץ קרח, שנתקל חזיתית במציאות. אבל חלק מהצחוק, כמו כל צחוק בריא, הוא שאנחנו מזהים בו את עצמנו. כי כמו ויזיני אנחנו הולכים לנו בעולם, רואים משהו שלא מסתדר עם מציאות חיינו, ממלמלים את ה- Inconceivable שלנו. רק שאצלנו הוא לא כל כך בוטה, אלא מסתתר מאחורי "זה הדור", "זו טעות סטטיסטית", "זה היה בלתי צפוי", "זה לא קרה לנו מעולם", "בואו נחפש את הסיבה המדויקת למה הצליח", "מה השתבש" או שאר תחפושות אחרות ואז ממשיכים הלאה, בעמל יומנו ושגרת עבודתנו. אבל בניגוד לויזיני, אצלנו בדרך כלל לא מופיע איזה מר מונטויה כזה שמכריח אותנו להתעמת עם המציאות, שאולי כל מה שלא עולה על הדעת – הוא, ובכן, המציאות.

הקורס הזה היה ניסיון להסתכל נכוחה בכל מה שהוא לכאורה אינקוסיבבל – לא לסדר אותו, לא להבנות אותו – כי כאוס מובנה, הוא סתם חדר מבולגן, לא עולם כאוטי, אלא פשוט להתבונן בו, במרכיביו, בשלמותו בעיניים חדשות, סקרניות ונקיות. להתידד עם האפליקציות החדשות, הרשת החברתית האופנתית – זו של בני ה- 14, להפוך בזה שנתונים הם הרבה דברים אבל הם גם הרבה דברים שהם לא, ותשובה ברורה היא אחד מאותן הדברים. להסתכל על מערכות מורכבות שמעצם היותן לא ניתנות לניבוי, ובאיך בכל זאת חיים בעולם הזה – יוצרים קהילות, מתכננים ופועלים.

וכמו קורס כאוטי הוא התארגן לו, חלקו בתכנון מראש וחלקו תוך כדי. וכאן ועכשיו המקום להודות למכללה שתרמו משאבים, לאלו שבאו כמרצים אורחים ואיך שהוא גם ליד המקרה שדאגה לכך שמי שהיה רלוונטי, היה יכול והסכים להגיע, ושום דבר כאוטי לא נכנס לו ולנו באמצע בין התכנון לביצוע. חוק שקדי המרק קרא לזה הרס"ר שלי ברמון, תראה איך בסוף הדברים מסתדרים מעצמם ולכל אחד יש את המקום שלו.

ותודה אחרונה לכן ולכם – שנרשמתם, ובאתם, והשתתפתם, והישרתם אל הכאוס מבט. מבחינתי כולכן Masters Of Chaos. לא בטוח שזה תואר שנותן משהו, ואולי הוא בכלל אוקסימורון, אותו ביטוי יווני שמשלב חד וקהה באותה המילה, על מנת ליצר משמעות חדשה מתוך מפגש ההפכים. בכל אופן, עבורי לפחות, הוא מבטא את היכולת לזכור שהפער בין הבלתי נתפס, לנתפס – הוא אך ורק התפיסה שלנו.

בהצלחה, עשו חיל