מתברר שבאופן יציב יותר מאולימפיאדה, אירוויזיון, גמר ליגת האלופות או כל אירוע עיתי אחר שהתבטל השנה, אפילו הקורונה לא עצרה את המסורת שבתחילת מאי מתפרסמת רשימת 100 החברות שהכי טוב לעבוד בהן ומיד מופצת בכל פורום משא"ני ומספקת אינספור גרפים ותובנות לכל דיון אסטרטגי משא"ני, אבל כמה דברים שחשוב לציין בייחוד השנה, לגבי הרשימה הזו.

• היא נערכה BC, לא במובן של לפני הספירה, אלא במובן של Before Covid-19, וככל הנראה שההשפעה של ה- BC הנוכחי לא פחותה מאשר ה BC הקודם.

• הדירוג מבוסס על שאלונים שבוחנים השקעה במשא"ן, תחושות עובדים לגבי החברה, תחושות עובדים לגבי חברות אחרות ושאר נתונים קדושים. נתונים קדושים כיוון שרק אלוהים (טוב נו, גם עורכי הרשימה) יודעים מה יש בהם, פשוט כי הם לא מפורסמים בשום מקום. ולכן מציע להתייחס לרשימה הזו כמו לכל סקר או מחקר שלא מפרסם את השיטה שבה הוא נערך. כלומר בהתאם לציטוט שטבע וויליאם גולדמן (כן, ההוא שגם כתב את "הנסיכה הקסומה")  ב- "כל אנשי הנשיא" לזיהוי המקור לפעולות שנראות לא סבירות – Follow the money. אם למישהו יש דרך אחרת להסביר את הממצא שביטוח ישיר ממוקמים במקום 3, גוגל במקום 6 ואורבוטק במקום 97, אשמח לקרוא. כלומר, אם זה אכן היה בוחן אטרקטיביות מעסיק, הרי שהיינו רואים זאת במחקר לינקדאין פשוט שמסתכל על מעברים של עובדים בין חברות (למשל השוואה בין כאלו שמקום העבודה הקודם שלהם הוא ביטוח ישיר ומקום העבודה הנוכחי גוגל והפוך)

• חלק ניכר מהסקר הוא תחושות עובדים לגבי חברות אחרות – העובדה הזו, ביחד עם החשיבות שחברות מייחסות לרשימה (היי, ציונים!) מייצרת השקעה בנראות החוצה, שלא ברור כמה היא משפיעה פנימה באופן משמעותי על חווית העובד היומיומית (למשל להביא את בוני טיילור, מחמוד ואקווה למסיבת סוף שנה כפי שעשו השנה מייקרוסופט). שני דברים שחשוב לזכור בהקשר הזה – ברמת הפרט – שביעות הרצון ממקום העבודה נקבעת ברובה מהצירוף של תחושת משמעות בתפקיד, שכר הוגן, אפשרויות התפתחות והקבוצה הקטנה שסובבת אותו (צוות, מחלקה, מנהל ישיר) ולא מהיכן הארגון שלו מדורג ברשימה כזו או אחרת. שנית, ברמת הארגון – אם המדד העיקרי למידת האטרקטיביות הארגונית היא הרשימה הזו – זה הזמן להתחיל לדאוג. מה כן? ראיונות עוזבים, ראיונות נשארים, ראיונות נקלטים, סקרי מחוברות, הסתכלות על נתוני עזיבות, מועמדים וכן הלאה. כן, זה יותר מורכב, זה גם לא נותן ציון חד משמעי, אבל זה גם יותר משמעותי וממקד במה שבאמת נדרש לעשות ולא במה שנדרש כדי לנהל רושם.

•  ואולי הנקודה החשובה מכל – בתוך כל הדירוגים, ההשוואות לשנה קודמת, בתוך הענפים ובין הענפים, נשכחת השאלה הפשוטה, אך המתחייבת – החברות שהכי טוב לעבוד בהן עבור מי? עבור מתכנתות? אנשי מכירות? מהנדסים? מכונאים? עורכות דין? גברים? נשים? נשות משאבי אנוש? צעירות? מבוגרים? ניקח נקודה שקרובה לליבי, צה"ל שמדורג במקום החמישים, הוא המקום החמישים לעבוד בו עבור מג"ד בגולני? טייסת בחיל האוויר? נגד משמעת בתל השומר? מהנדסת באגף התקשוב? איש משאבי אנוש באכ"א? קצינת מודיעין צעירה? בהקבלה לעולם הזוגיות – הרשימה הזו היא היפים והנכונים, או לחילופין 100 הרווקים והרווקות של עולם העבודה. היא ג'וסית, עושה קצת נעימי ברגע הקריאה (וצרבת אחר כך), אבל מכאן לצפות שמקום ראשון ברשימה היא הזוגיות המתאימה עבורך, רק בגלל המיקום, המרחק הוא גדול. ואם נמשיך את ההקבלה הזו, הבחירה להצטרף למקום עבודה חדש היא יותר "חתונה ממבט ראשון" מאשר סט של דייטים וצבירת חוויות משותפות – קודם מתחתנים, או לחילופין חותמים על חוזה העסקה, מתקבלים בקבלת פנים מרשימה (אלו ששפר עליהם גורלם), רק אז פוגשים את החברים, ההורים, ולאחר מכן נתקלים בשגרת היום יום לפנים. וכדי לצלוח את השגרה הזו נדרש תהליך הדדי של שני הצדדים, לא רק משיכה ראשונית, בין אם היא החלה באמצעות יועצי זוגיות ובין אם היא התחילה לאור רשימה רבת רושם והדר. ולכן המלצת הבית היא בעבודה, כמו בזוגיות, לא לחפש רק את המשיכה הראשונית, אלא גם את מי ששווה עבורו להשקיע בתהליך ולחפש את הצד השני שמוכן גם הוא להשקיע, גם אחרי היום הראשון, אולי בייחוד אחרי היום הראשון.