אחד המדריכים שהיו לי אמר פעם שכל הסיפור ביעוץ ארגוני ואישי, בניגוד לאמירה הקלישאתית, הוא To make a short story – long. או בעברית, להפוך סיפור קצר לארוך. וזה משפט מקסים, חשוב, נכון ומעורר מחשבה. דווקא, כי באופן די פרדוכסלי, הוא מקיף הרבה מאוד עושר ורעיונות במשפט קצר אחד.

להפוך סיפור קצר לארוך, מכיוון שיעוץ ארגוני לוקח את מה שנראה, שגלוי לעין, שמעל לפני השטח, ורואה את כל אלו, אבל בעיקר מתייחס למה שמתחת – לסמוי, למה שמניע, למה שמוביל לכל מה שרואים מעל. לא לאמירה ולתוכן בלבד, אלא לסיבה בגללה היא נאמרה, ולא רק לסיבה בגללה היא נאמרה, אלא גם למגוון הסיבות בגללן לא נאמרה אמירה אחרת, ולא רק לסיבות, אלא גם לזמן, ולזמן שלא, ולבחירת המילים, ולאלו שלא נבחרו, ולמקצב, ולטון, ולהקשר, ולהיסטוריה, ולרווחים שנוצרו בין המילים, ולאלו שיכלו להיווצר ולא נוצרו, נשארו מיותמים מקול, על רצפת חדר העריכה של הנפש.

והנה, כל אלו, ועוד רבים וחשובים אחרים הופכים את הסיפור הקצר שמורכב מאמירה אחת, מכמה מילים שמתכנסות למשפט, לסיפור ארוך, ארוך מאוד, אבל כזה שמייצר העמקה, למידה ותובנה שהיא מעבר לכל אמירה ספציפית אחת. וכמו היעוץ, כך גם הקורס – אוסף של סיפורים קצרים – חוזה, שיחה, משוב, בניית תוכנית עבודה, כניסה לתפקיד, כתיבה וסיום תפקיד, שהפכו פעם בשבועיים, בבוקר יום חמישי, לסיפורים ארוכים. סיפורים שהורכבו מתיאוריה, מדילמות, סימולציות, וצ'ק אין, והצגת נושא, והתייחסויות, ו-ויכוחים, ותפיסות, ושאלות, ועוד התייחסויות, וחוזר חלילה.

וגם עבורנו, כל סיפור קצר, שלוש שעות וקצת של שיעור, היה ארוך. כי היו חשיבה והתייעצויות ושיחות שלפני, ותחקיר אחרי, ועוד חשיבה ועוד תחקיר, ועדכון של המצגת והפלייליסט, וחשיבה עליכם, ומה יתאים ומה פחות, מה להוסיף ומה להשמיט, על מה להרחיב ומה לקצר. וכך מצאנו את עצמנו בסיפור לא קצר בכלל, אבל מאתגר, מלמד ומספק זווית התבוננות נוספת כמו שסיפור טוב יכול וצריך להיות.

במה נברך בסוף הקורס? שנשכיל לפתוח מרחב, לברר את הכוונה, להעלות שאלות, לתת מקום למה שקשה לומר, להסתכל מהעיניים שלנו, אבל גם של הנועץ וגם של הארגון, להקשיב לתוכן אבל גם לתהליך, למילים וגם למנגינה, לשקף את ההתנהגות ולא פחות מכך את הרגש – או בקיצור, להפוך סיפור קצר, לארוך.