אלו מכם שביקרו בחודש האחרון בבלוג ייתכן ושמו לב למספר שינויים בתוכן ובנראות. שם הבלוג השתנה ו-"הביסרמון" (שהיה גלגול של ניוזלטר פנים ארגוני בשם "ביסנמון") – הפך ל-"אדם ואירגונוֹ" בכתובת Adamve.org. החזון השתנה מעט, נוספה לשונית "חדשות", המתעדכנת באופן תדיר, ומכילה קישורים לכתבות מעניינות/פוסטי פייסבוק הקשורים לעולם הייעוץ ארגוני וממשקי אדם ארגון, הגופן הפך אחר, ואף לרגל האירוע הוא התחדש בלוגו צבעוני. היסודות עדיין אותם יסודות, אבל כלל השינויים הולמים יותר את הכתיבה שהופכת לממוקדת בקשר המתפתח והמתהווה בין אנשים וארגונים.

בנקודת זמן זו שווה להעיף מבט אחורה, ולו לפיסקה קצרה, לטובת סיכום ביניים או תוצאות רבעוניות. הבלוג שנולד באפריל 2012, קיים כשש וחצי שנים ומכיל 28 פוסטים כולל הנוכחי (פוסטים שפורסמו, עוד כמות דומה שנכתבו ולא פורסמו וכנראה כמות כפולה שנחשבו ונהגו ולא נכתבו) שזכו ללמעלה מ– 4,800 צפיות, בהנחה ש– 800 מתוכן הן של אמא שלי, (היי אמא!) יש עדיין כ– 4,000 צפיות אחרות שנצפו על ידי יותר מ– 2,900 מבקרים שונים.

עקב מגבלות טכנולוגיות קשה להכריז באופן חד משמעי על הפוסט הפופולרי ביותר, אבל מניתוח הפניות גוגל ותוצאות חיפוש ניכר שהשניים המובילים הם "די כבר עם הסנדוויץ' הזה" – תרגום ועיבוד למאמר קצר ומבריק של אדם גרנט בנושא משוב (מופיע כתוצאת החיפוש הראשונה לצירוף המילים "משוב אדם גרנט" וזכה להפניה גם מעמוד הפייסבוק של "רווחים", בלוג הייעוץ הארגוני המשובח של כנרת רוזנבלום) ו– "11 אליפויות – איזה ספר נפלא" ביקורת על הספר האוטוביוגרפי של מאמן ה– NBA המעוטר, פיל ג'קסון. (מופיע כתוצאת החיפוש השישית בגוגל לשם הספר). בפראפראזה על דליה רביקוביץ' שכתבה ש-"שירים של אחרים אני אוהבת יותר[1]". כנראה שפוסטים על אחרים נקראים יותר. במרחק מה אחריהם מצוי הפוסט "כשאהיה גדול – על הפסיכואנליזה של חזון וערכים ארגוניים" שפורסם גם בג'ורנל מס' 12 של איפ"א ובאתר ידע.COM, של דוקטור פנחס יחזקאלי.

ולאחר המבט לאחור, הסתכלות לעתיד – העולם היום הוא עולם "מופרא" (במילותיו של איתי תלמי). זמן שיגעון, מהומה עד אין קץ. ובכל רגע חדש, פורענות לא עלינו. הכל חי ברשת, הכל מתפוצץ. [2] – קבוצות אינטרס מתאחדות באמצעות הרשת וצוברות כח, תנועות חברתיות חדשות נוצרות, דפוסי מנהיגות שבעבר נחשבו לבלתי קבילים צומחים מול עינינו ומולם אחרים, שנתפסו כמודל ללמידה וחיקוי, קורסים כהרף עין.

בעולם המופרא הזה, בין האנקדוטלי לאוניברסלי, בין הקפריזה לאנליזה, כל עוד קיימים אנשים וארגונים, שוכן "אדם וארגונוֹ". מתעדכן בקצב שלו, לוקח נשימות ארוכות בין פוסט לפוסט, מנסה להעמיק, לא להתגבר על רוחות השינוי ולא לחמוק מהן, אלא להטות אוזן ולנסות למצוא את המקצב המדויק בו אפשר לרקוד איתן.

                                                             קריאה נעימה ושנה טובה,

                                                                                                  אופיר

[1] מתוך: "אַתָּה בְּוַדַּאִי זוֹכֵר" דליה רביקוביץ'

[2] מתוך: "בְּלוּז כְּנַעֲנִי", אהוד בנאי