על קבוצות ספורט וצוותי עבודה

עוד יומיים יתקיים משחק הסופרבול ה – 48, בין הסיאטל סיהוקס לדנבר ברונקוס. זמן טוב להעלות כמה שדברים שכתבתי לפני שנתיים והתייחסו לסופרבול אז ולצוותי עבודה, שתהיה שבת שלום –

בשישי בפברואר 2012 התקיים משחק הסופרבול ה- 46, גמר ליגת הפוטבול האמריקאית, בין הניו יורק ג'יאנטס לניו אינגלנד פטריוטס[1]. כרגיל אצל האמריקאים, היה מדובר באירוע ענק, כמעט מגלומני – משחק שנמשך קרוב לשלוש שעות, כלל שבעים אלף צופים באצטדיון באינדיאנפוליס, מעל למאה מיליון צופים כטלוויזיה בארה"ב, פרסומות בעלות ממוצעת של 3.5 מיליון דולר לשלושים שניות[2] ובמחצית הופעה בת עשרים דקות של מדונה. אין מה לומר, אמריקה בשיא כוחה ותפארתה. מעבר לכל אלו, היה גם משחק ספורטיבי שהצליח לתמצת את מרכיבי התרבות האמריקאית למאבק על הדשא – מה לא היה שם? יריבות רבת שנים בין שני נסיכים אמריקאים – טום בריידי ואיליי מאנינג[3] על שום דבר פרט לכבוד ויוקרה, מהגרים ושוליות, מתח עד לשנייה האחרונה ודמעות של שמחה ואושר מצד אחד ושל תסכול ועצב מהצד השני.

לכאורה, משחק פוטבול אמריקאי, מהווה דוגמה לעבודת צוות מופתית, מי שינטרל את האגרסיביות המוכנית במשחק ויעסוק רק בניתוח המהלכים יגלה ספורט קבוצתי מאין כמוהו – ספורט בו לשחקן היחידי כמעט ואין משמעות, הוא תלוי בחסימות של חבריו בקבוצה, ביכולת שלהם לתפוס את כדורים שהוא זורק, בכך שכל שחקן ירוץ לנקודה בה הוא אמור להיות, ויסתובב לקבל את הכדור בשנייה המדויקת, רק מתוך זה שהוא יודע שיש סיכוי שכשהוא יסתובב הכדור יגיע אליו.

אולם למרות זאת, במהלך המשחק היה ניתן להבחין בלי קושי, שלמרות שגם בריידי וגם מאנינג הם בעלי תפקיד מפתח[4], כל אחד בקבוצתו, אין ולו שנייה אחת אשר בה שניהם נמצאים על המגרש בו זמנית. למעשה, עקב המומחיות הגבוהה הנדרשת מכל אחד מבעלי התפקידים בקבוצה – קיימות בכל קבוצת פוטבול שלוש קבוצות שונות – קבוצת התקפה, קבוצת מעבר וקבוצת הגנה. וכך, בכמחצית מהזמן היה תלוי בריידי (או מאנינג, לא משנה) ביכולות קבוצת ההגנה שלו – אוסף של אנשים אשר לובשים את אותם המדים כמו שלו ומשתייכים לאותה הקבוצה, אבל למעשה אין לו שום אינטראקציה איתם במהלך המשחק.

יצא לי להיזכר במשחק הזה, בשבוע שעבר לקראת הכנה לסדנת הנהלה, אשר עסקה בעבודת הצוות שבה. מהסתכלות על קבוצות ספורט שונות ניתן להבחין בכמה סוגים השונים זה מזה ברמת המשמעת הצוותית הנדרשת מהחברים בה, השוני בתפקידים בין החברים בקבוצה ובתתי הקבוצות המתקיימות בה. הנה כמה סוגי קבוצות לדוגמה:

קבוצת פוטבול – קבוצה בה לכל אחד יש תפקיד משלו והוא מתרכז אך ורק בו. ההתמחות של כל אחד בתפקידו היא מוחלטת ואינה ורסטילית. בקבוצה מהקיימת אינטראקציה גבוהה מאוד בתוך תת הקבוצות שבה (התקפה, הגנה, מעבר) לעומת אינטראקציה נמוכה מאוד בין תת הקבוצות.

קבוצת גולף/טניס – זוהי קבוצה שבה הישגי הקבוצה מורכבים מההישגים היחידניים של החברים בה ולמעשה, פרט לסיכום ההישגים אין משמעות לתיאום בין החברים בקבוצה, שכן כל אחד מבצע את תפקידו בנפרד וללא קשר לשאר השחקנים למעבר למילה הטובה ולעידוד בין החברים)[5].

קבוצת ריצה/רכיבה על אופניים – קבוצה אשר בה כולם מבצעים את אותה הפעולה ובכל נקודת זמן, בהתאם להגדרה מוסכמת מראש, מישהו אחד אחראי להוביל. הרכיבה/הריצה בקבוצה מסייעת להישגים האישיים של כל אחד מהרוכבים (כל אחד משקיע פחות מאמץ כהתנגדות לרוח, מאשר אם היה רוכב או רץ בנפרד מהקבוצה)

קבוצת כדורגל – קבוצה בה לכל אחד יש תפקיד מוגדר והאינטרקציה בין החברים בקבוצה גבוהה יחסית, אבל יחד עם זאת, בחלק גדול מהזמן כל אחד נמצא בשטח המגרש המוגדר לו.

קבוצת כדורסל – קבוצה בה לכל אחד יש תפקיד מוגדר, אכל כולם משחקים בכל המגרש ונמצאים בכל הזמן באינטראקציה תמידית ותכופה, ניהד עם ורסטיליות מסוימת בין התפקידים השונים.

נבחרת החלומות האמריקאית באולימפיאדת ברצלונה

קבוצת רצי/שחייני שליחים – קבוצה בה כל אחד מבצע את אותו התפקיד, כאשר נקודות האינטראקציה בין האנשים הן חד פעמיות וקצרות, אך מהותיות ביותר (הפלת המקל גוררת פסילה של כלל הקבוצה).

מודל קבוצות הספורט, כאנלוגיה  לצוותי עבודה הוא תיאורי ולא שיפוטי, בכך שהוא מתאר כיצד הצוות נתפס בעיני חבריו ולא כיצד הוא אמור לתפקד. מצד שני חשוב לזכור, שהמטאפורה מבטאת תפיסה אשר מייצרת ציפיות והתנהגות. לדוגמה אם המטאפורה של צוות היא קבוצת גולף הרי שצריך להשקיע מעט אנרגיה בתיאום בין חברי הקבוצה ובעיקר לדאוג לתחושה השייכות והגאווה. מצד שני אם המטאפורה היא של קבוצת כדורסל הרי שההשקעה בתיאום בין כלל חברי הקבוצה צריכה להיות רבה ביותר ואף לבוא על חשבון ההשקעה היחידנית.

מכיוון שעבודת צוות מיטבית נקבעת בחלקה הגדול על ידי התיאום בין התפיסות והנחות היסוד בין החברים בצוות שווה לבדוק האם אכן הנחות היסוד והמטאפורה לצוות כקבוצת ספורט כלשהי אכן משותפות לכלל חברי הצוות. או ליתר דיוק – כמו איזה קבוצה הצוות רוצה להיות, מניסיון – כמו במשחק ספורט – מתקיים שיח מעניין, לא צפוי, לעיתים אף מותח – ותמיד מהנה.


[1] היה זה אחד ממשחקי הסופרבול המרתקים ביותר בשנים האחרונות ותיאור ההתרחשויות הדרמטיות שלו חורג מגבולות מאמר זה. יחד עם ,זאת, למי שממש מתעניין יוכל למצוא אותם בפוסט שכתבתי שעסק רק בו.

[2] המוצלחת שבהן לדעתי הייתה פרסומות לבנק אשר בה צולם שחקן יושב על כורסה ואומר "בבנק שלנו חשובה לנו שביעות הרצון של הלקוחות ולכן זה הזמן שלכם ללכת לשירותים". בשאר 25 השניות של הפרסומת לא קרה דבר. מופת של חשיבה יצירתית.

[3] קשה להגדיר את החלום האמריקאי במשפט – אבל אם להיות מיליונר, להראות טוב, להגיע לפסגה בתחום בו אתה נמצא ולהיות נשי לדוגמנית על (טוב, לא שניהם, רק טום בריידי) – הם הלקים נבחרים ממנו, הרי. שאין ספל ששני החבר'ה עונש על הקריטריונים.

[4] תפקיד ה- Quarter Back – רכז הקבוצה אשר אחראי למסור את הכדור לשחקנים האחרים. תפקיד אשר נתפס כחשוב ביותר כקבוצה, וככזה שסביבו, נבנים ומאוישים כל שאר בעלי התפקידים.

 [5] חשוב לציין שגם בקבוצת אלו, להשפעתם של המרכיבים הרכים של אווירה, לכידות ותחושת גאווה יש משמעות רבה. דוגמה לכך היא ההפסד של נבחרת ארצות הברית לנבחרת אירופה בגולף בגביע ריידר 2012, זאת לעומת הדירוג הגבוה משמעותית של שחקני ארצות הברית כשחקנים יחידים. דוגמה נוספת לכך היא סדרת ההצלחות של נבחרת ישראל בגביע דיוויס בטניס בשנים האחרונות מול נבחרות עם שחקנים המדורגים גבוה משמעותית ממנת,

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.