בשנת 1961 החליט הפסיכולוג האמריקאי סטנלי מילגרם לבחון את גבולות הציות של בני האדם. בניסוי שהפך מאז לשם דבר בחקר הצייתנות והקונפורמיות, הוא ביקש מהנסיינים לתת מכות חשמליות בעוצמה שהולכת וגוברת עם הזמן לאדם שנמצא מעבר לקיר, כל אימת שאותו אדם עונה תשובה שגויה במבחן זיכרון. מילגרם ציפה שפרט לאלו בעלי נטיות מזוכיסטיות, מרבית האנשים, יעצרו את מתן השוקים החשמליים בעוצמה נמוכה יחסית שכן פרט לבקשת הנסיין אין שום גורם או תגמול שמחייב אותם לכך. למרבה הפלא, מילגרם גילה שמרבית האנשים (26 מתוך 40) הגיעו לעוצמה המקסימלית של שוק חשמלי (כמובן שהאדם שנמצא מעבר לקיר רק העמיד פנים שהוא אכן מקבל שוק חשמלי) וזאת למרות הזעקות הרמות שנשמעו מהעבר השני.

תוצאות הניסוי של מילגרם פורסמו 1963 במאמר מדעי תחת הכותרת היבשה "ניתוח התנהגותי של צייתנות". עם השנים הוא הפך לאחד מהטקסטים המכוננים של הפסיכולוגיה החברתית. זהו אחד מהמאמרים הבודדים שלא צריך הרבה ידע מוקדם על מנת להבין אותם, כל פיסקה מדברת בעד עצמה, טבלת התוצאות היחידה המצויה בו פשוטה ביותר אך עם זאת מפתיעה ומעוררת תחושה גדולה של אי נוחות. המאמר הפך לאבן דרך בהבנת סכנת הצייתנות והבנאליות של הרוע, כפי שניסחה חנה ארנדט כשסיקרה את משפט אייכמן בישראל עבור הניו יורקר והצליח לעורר שאלות על גבולות הסמכות והציות לה, ובעיקר על חוסר הגבולות שאנחנו מציבים לעצמנו בפני סמכות.

יצא לי להיזכר בניסוי הזה לאור פרשת הפטריות שמסתובבת לה בין דפי הרשת בשבועות האחרונות. למי שהחמיץ את הסוגיה, הנה התקציר – לפני כחצי שנה פורסמה בעיתון "כלכליסט" כתבה ארוכה תחת הכותרת "על מה פטריות חושבות". הכתבה, שמאז הפכה להיות הכתבה הנצפית ביותר באתר העיתון, מתארת סדרה של תופעות מדהימות הקשורות בפטריות – החל מיכולות למידה, דרך הקמת רשתות תקשורת מתקדמות ועד ליכולות פירוק פסולת פלסטית. לכאורה, הכל נראה ונקרא נפלא – הכתבה אף הציבה סטנדרטים חדשים בכתיבה עיתונאית – מדעית והעובדה שמיליון וחצי איש קראו אותה יכולה ללמד שבין "האח הגדול" ל"מה נסגר" יש גם מקום להרחבת הדעת. אז מה הבעיה כאן? – למי שממש רוצה להעמיק שיפנה לאתר הזה – http://benhateva.wordpress.com/2012/03/18/73084/. למי שיש פחות זמן – אחסוך לו את המתח – מסתבר שהכתבה ממש לא נכונה. כלומר, זה לא שיש בה טעות סופר אחת או שתיים – אלא שמרבית הממצאים המדווחים בה נעים בין חצי אמת להגזמה, וחלקם אכן נכונים, אולם לא לגבי פטריות, אלא לגבי צורות חיים אחרות.

הסיפור כמובן הוא לא אם פטריות חושבות (למרות שנחמד לחשוב שהן כן וגם שהן חולמות בלילה על גבינת עיזים, אבל למרבה הצער, כנראה שהן לא) או לא, אלא על ההיווצרות של ידע וההתפשטות שלו. היכולת הפשוטה יחסית ליצור תוכן ולהפיץ אותו באמצעות הרשת, לצד האמונה הבסיסית שלנו שאם משהו כתוב – אז כנראה שהוא נכון כל זאת בתוספת לעצלות הטבעית לבחון באופן עמוק וביקורתי את הדברים אותם אנו קוראים, עלולים להוביל לתפיסות שגויות ולעמדות לא מבוססות. ג'רון לנייר, גורו טכנולוגיה אמריקאי, טוען כי עידן הרשת הדיגיטלית מחייב התייחסות למושג הטעות המצטברת (Cumulative Error) העלולה להיווצר בעקבות ההתפשטות הבלתי מבוקרת של ידע לא מדויק.

הרשת היא מתעתעת בהיבט הידע שהיא יוצרת, או ליתר דיוק, בהיבט אשליית הידע שהיא נותנת למשתמש. לכאורה, הכל חשוף, ברור ונגיש במרחק של חיפוש גוגל במקרה הרע או לחיצת עכבר במקרה היותר טוב. אולם הקלות הזו מרחיקה אותנו מהנבירה במקורות ומהחשיבה הביקורתית – מהסתכלות על האופן בו הוסקו המסקנות ומניתוח עצמאי של נתונים (לעומת קריאת הפרשנות שלהם). נדמה כי לקלות בה ניתן למצוא תשובות ברשת יש מחיר – והוא אובדן היכולת לשאול שאלות.

לקריאה נוספת – המקרה המשעשע של ההופעה של אסי כהן באיים אבודים

עוד ידיעה מוזרה על הסכנה בהסתמכות על מקור יחיד